רע"א 254/88

תקציר

בתיק בבית המשפט העליון שניהל המשנה לנשיאה מ' אלון, נדחתה בקשת רשות ערעור על בסיס סוגיות פרוצדורליות הנוגעות לבוררות. המקרה עסק במחלוקת האם יש לעכב הליכים בשל הסכם בוררות, כמפורט בסעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968. בית המשפט המחוזי דחה תחילה את הבקשה לעיכוב הליכים, בקובעו כי המבקש אינו מוכן באמת לנהל את הבוררות. בית המשפט העליון הדגיש כי לצורך הקפאת הליכים יש להציג ראיות ברורות המעידות על נכונותו של המבקש לפנות לבוררות. אין די בהיעדר ראיות לסירוב; יש צורך בהוכחות חיוביות לנכונות. טענת המבקש התבססה בעיקרה על משא ומתן והתכתבויות קודמות שקדמו לעזיבת המשיבים את הקיבוץ, אשר נמצאו בלתי רלוונטיות להוכחת נכונות עכשווית לבוררות. בנוסף, טענו המבקשים כי תצהיר תומך בתביעתם, אך הגשתו לא נרשמה בבית המשפט הפרוצדורלי, דבר המחליש את טענתם. גם בקשת המבקש לצרף תצהיר זה בערעור נדחתה מאחר שלא הוגשה קודם לכן. משכך, אישר בית המשפט העליון את החלטת בית המשפט המקורי וקבע כי אין סיבה לעכב את ההליכים ללא הוכחה מוחשית לנכונותו של המבקש לקיים בוררות. המבקש חויב בהוצאות משפט של המשיבים בסך 1,500 ₪.