סע"ש 22352-07-15

תקציר

המקרה הנדון נסוב סביב מערכת היחסים שבין תובע, שהיה גם בעל מניות וגם לכאורה עובד של החברה הנתבעת. השאלה המרכזית היא האם התקיימו יחסי עובד-מעביד, כפי שנטען על ידי התובעת, או שמא תפקידה היה אך ורק של בעלת מניות ושותפה. מסקנת פסק הדין היא כי התובעת לא הצליחה להוכיח את קיומם של יחסי עובד-מעביד. פסק הדין מבוסס על מספר גורמים מרכזיים. ראשית, מהחוזה הראשוני ומהתכתבויות בין הצדדים עולה כי התובע היה מבוקש כשותף ולא כשכיר. גם בהסכם המייסדים עליו חתמה לא מוזכרים יחסי עבודה. זאת ועוד, התנהלותה של התובעת עצמה ומצגיה הראו כי היא ראתה עצמה כמייסדת ושותפת, ולא כשכירה. היא הציגה את עצמה ככזו והייתה מעורבת בקבלת החלטות עבור החברה. בנוסף, לא היה פיקוח על עבודתה, לא היו שעות עבודה מוגדרות, והיא עבדה במקביל לעבודתה בחברות אחרות. היבט חשוב הוא היעדר תשלומי שכר לתובע. התובע היה מודע לכך שלסטארט-אפ אין כסף לשלם משכורות והמשיך לעבוד מבלי לצפות לפיצוי כספי מיידי, בתקווה לרווחים עתידיים מהצלחת המיזם. תלושי השכר הפיקטיביים שהונפקו היו לצורכי ביטוח לאומי בלבד ולא שיקפו יחסי עבודה אמיתיים. ככלל, הראיות מצביעות על כך שעבודתה של התובעת עבור הנתבעת הייתה אגבית לתפקידה כשותפה וכבעלים של החברה. מטרתה העיקרית בהתקשרות עם הנתבע הייתה הקמת מיזם משותף, ועבודתה לא הייתה מטרה בפני עצמה, כמקובל ביחסי עובד-מעביד. לפיכך, בית הדין מגיע למסקנה כי התובעת לא הייתה עובדת של הנתבעת ודוחה את תביעתה ומשאיר אותה אחראית להוצאות המשפט של הנתבעת.