ע"א 84459-12-25

תקציר

**ניתוח משפטי: בקשה להארכת מועד להגשת ערעור** **הקדמה:** פסק דין זה עוסק בבקשת חברת "משפחת איית נחמיאס בע"מ" (להלן: "המבקשת") להאריך את המועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום. בית המשפט השלום חייב את המבקשת לפנות נכס מסחרי ששכרה מחברת "קרית יהודית - פארק תעשייתי בע"מ" (להלן: "המשיבה"), עד ליום 1.3.2026, וחייבה בהוצאות משפט. הבקשה להארכת מועד הוגשה באיחור של יום אחד בלבד ממועד הגשת הערעור. **המסגרת הנורמטיבית:** ההחלטה מתבססת על תקנה 137(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, הקובעת כי המועד להגשת ערעור הוא 60 ימים מיום המצאת פסק הדין. במקרה זה, פסק הדין נמסר למבקשת ביום 30.10.2025, והמועד האחרון להגשת ערעור חל ביום 29.12.2025. הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 30.12.2025. ההלכה הפסוקה, כפי שנקבעה בבית המשפט העליון, מדגישה כי הארכת מועד להגשת הליך צריכה להיעשות ב"משורה ובמקרים חריגים". יש לשקול מגוון שיקולים, ביניהם: * **מידת האיחור:** ככל שהאיחור קצר יותר, כך גדלים הסיכויים להיעתרות לבקשה, אך עדיין נדרש להוכיח "טעמים מיוחדים". * **מהות הטעם לאיחור:** נסיבות חיצוניות שאינן תלויות במבקש עשויות להוות טעם מיוחד, בעוד שתקלות או טעויות שניתן היה למנוע אינן מצדיקות הארכה. * **הסתמכות הצד שכנגד:** מידת ההסתמכות של הצד שכנגד על חלוף המועד. * **סיכויי ההליך:** סיכויי ההליך לגופו מהווים שיקול חשוב. ככל שסיכוייו נמוכים, כך פוחתת ההצדקה להארכת מועד. * **תום לב:** שימוש לרעה בהליך המשפטי וחוסר תום לב עשויים להביא לדחיית הבקשה. **הטענות המרכזיות:** * **המבקשת:** טענה כי מנהל החברה, מר יוסף נחמיאס, סבל משלושה שברים בקרסול, עבר ניתוח, ונאסר עליו לדרוך על הרגל. מצב זה מנע ממנו להסדיר ייצוג משפטי לצורך הגשת הערעור. לטענתה, פינוי הנכס רק ב-1.3.2026 אינו גורם נזק מהארכת המועד. * **המשיבה:** טענה כי יש לדחות את הבקשה. טענות המבקשת נטענו ללא תצהיר, והמצב הרפואי של מר נחמיאס אינו מהווה טעם מיוחד. בנוסף, טוענת המשיבה כי המבקשת הייתה מיוצגת משפטית גם לאחר האירוע הרפואי, וכי לא היה מניעה להגיש בקשה להארכת מועד בעצמה. הארכת המועד תגרום למשיבה נזק עצום. **ניתוח והכרעה:** הרשם, יחזקאל אליהו, דחה את הבקשה להארכת מועד, תוך שהוא מבסס את החלטתו על מספר שיקולים מרכזיים: 1. **איחור במישור הבקשה:** הבקשה להארכת מועד הוגשה יום אחד בלבד לאחר המועד האחרון להגשת ערעור. פסיקה עדכנית מדגישה כי גם איחור של יום אחד מחייב הוכחת "טעמים מיוחדים" והתקנות החדשות מחזקות מגמה של עמידה במועדים. 2. **חוסר תום לב ושימוש לרעה בהליך:** * **הזמן שעמד לרשות המבקשת:** האירוע הרפואי אירע כשלושה שבועות לאחר פסק הדין וחודש לפני תום המועד להגשת ערעור, מה שהשאיר למבקשת די זמן להגיש את הערעור או לכל הפחות את הבקשה להארכת מועד. * **ייצוג משפטי:** המבקשת טענה כי לא היה באפשרותה להסדיר ייצוג משפטי בשל מצבה הרפואי של מנהלה. עם זאת, הוכח כי ביום 3.12.2025, לאחר האירוע הרפואי, הגישה המבקשת בקשה להחלפת ייצוג בפני בית המשפט קמא, במסגרתה הודיעה כי היא מיוצגת על ידי עו"ד איתן פישמן. יתרה מכך, עו"ד פישמן היה בקשר עם ב"כ המשיבה אף לאחר מכן. טענת המבקשת כי לא היה לה ייצוג משפטי נסתרה. * **התנהלות חלופית:** במקום להגיש ערעור או בקשה להארכת מועד, המבקשת בחרה לנהל "הליך סרק" ולהגיש בקשה לביזיון בית המשפט. * **הגשת הבקשה בעצמה:** גם אם המנהל היה מוגבל בתנועתו, לא הייתה מניעה שיפנה לעו"ד פישמן לשם הגשת הערעור או הבקשה להארכת מועד, או שיגיש את הבקשה בעצמו. 3. **סיכויי הערעור:** המבקשת הסתפקה בטענה כללית כי היא חולקת על הכרעת בית המשפט קמא. היא לא פירטה או הצביעה על טעויות ספציפיות בפסק הדין. הרשם קבע, כי מדובר בפסק דין מנומק היטב, המבוסס על קביעות עובדתיות ומהימנות, וכי סיכויי הערעור אינם גבוהים. בית המשפט קמא קבע כי המבקשת הפרה את הסכם השכירות באופן יסודי, ודחה את טענותיה בדבר הסכמות בעל פה להפחתת דמי שכירות, כבלתי מוכחות. 4. **היעדר נזק:** טענת המבקשת כי לא ייגרם נזק מהארכה בשל מועד הפינוי המאוחר נדחתה. בית המשפט ציין כי טענת המשיבה בדבר נזק עצום ובלתי סביר כתוצאה מהארכה ראויה להתייחסות. **מסקנה:** לאור האמור, בקשת המבקשת להארכת מועד להגשת ערעור נדחתה. המבקשת חויבה בהוצאות המשיבה בסך 3,000 ₪. ההחלטה מדגימה את הגישה המחמירה של בתי המשפט בנוגע לארכות מועד, גם במקרים של איחור קל, ובפרט כאשר עולה חשש לחוסר תום לב או לשימוש לרעה בהליכים. הדבר משקף את מגמת התקנות החדשות לשמירה על יעילות ההליכים וקיצור זמנים.