ו"ע 53233-02-18

תקציר

מדינת ישראל ערערה על החלטת הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית לאפשר למשיב, שדקר שני קרובי משפחה ונמצא כי ביצע את העבירות בעודו במצב פסיכוטי, לצאת לחופשות ליווי מאשפוזו. בערר נטען כי המשיב לא עמד בקריטריונים לשינוי יסודי ומתמשך שיש בו כדי לשלול ברמת ודאות גבוהה את המסוכנות הנשקפת ממנו, במיוחד נוכח העובדה שהפגין התנהגות אלימה בבית החולים ונפגעי העבירה התנגדו לשחרורו. בא כוח המשיב הדגיש כי בית החולים המליץ על החופשה ולמלווה המוצע אין עבר פלילי, וביקש לצמצם את היקף החופשות. השופטת הסכימה כי בעוד שכל אחת מנקודות התביעה, לרבות המסוכנות הנשקפת מהמשיב, חוסר הזמן שחלף מאז ביצוע העבירה, והשימוש האחרון שלו בקוקאין, עשויים שלא להצדיק כשלעצמם את שלילת החופשה, הרי שהצטברותן כן. עוד ציין השופט כי הוועדה לא נתנה למדינה הזדמנות להתנגד למלווה שנבחר, וקיבל את הערעור.