בש"פ 5355/16

תקציר

המבקש, החשוד בביצוע מעשים מגונים, ביקש איסור פרסום שמו בהליכים משפטיים. הבקשה נדחתה בשלוש ערכאות שיפוטיות. הערכאה הראשונה, שנדונה בבית משפט השלום, דחתה את בקשת המבקש, שעליה הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי. הערעור נדחה, מה שהוביל את המבקש לערער לבית המשפט העליון, בטענה כי פרסום שמו יגרום נזק לו ולמשפחתו וכי הערכאות הנמוכות יותר לא שקלו זאת כראוי. בית המשפט העליון, כערכאה שלישית, סירב לדון בערעור, בנימוק של היעדר שאלות משפטיות מעבר לאינטרסים האישיים של המבקש. בנוסף, ציין בית המשפט כי המבקש לא הוכיח די הצורך "נזק חמור" כדי להצדיק איסור פרסום, שהוא דרישה לפי סעיף 70(ה1) לחוק בתי המשפט. ההחלטות הקודמות של בתי משפט השלום והמחוזי אושרו, ובקשת רשות הערעור נדחתה. החלטה זו מחזקת את העיקרון לפיו איסורי פרסום לחשודים אינם ניתנים בדרך כלל אלא אם כן ניתן להוכיח פגיעה חמורה, מה שלא היה המקרה כאן.