פש"ר 8942-10-16

תקציר

פסק הדין מבטל את הענקת המניות למשיב לפי סעיף 96(א) לפקודה, המאפשר ביטול מענקים שניתנו על ידי אדם בתוך שנתיים מיום שפשט רגל. מטרת סעיף זה היא להגן על הנושים מפני חייבים המנסים להבריח נכסים לפני הכרזה על פשיטת רגל. במקרה דנן, המניות הוענקו למשיב, שהיה אחיהם ושותפם העסקי של החייבים, פחות משנתיים לפני שהוכרזו פושטי רגל. המשיב טען כי המניות לא הוענקו אלא הוקצו לו, ולכן סעיף 96 לפקודה לא חל. השופטת דחתה טענה זו, שכן השפעת ההקצאה הייתה הקטנת נכסי החייבים, וזה בדיוק מה שהפקודה מבקשת למנוע. לאחר מכן עובר פסק הדין לדון בחריגים המנויים בסעיף 96(ג)(2) לפקודה, הקובע כי המענק תקף אם ניתן בתום לב ובתמורה יקרת ערך. נטל ההוכחה לחריגים אלה מוטל על המבקש. השופט קובע כי המשיב לא פעל בתום לב משום שהיה מודע לקשיים הכלכליים של החייבים, והתמורה שלטענתו שילם - 30 אלף שקל וכן ערבויות אישיות לחובות החברה - לא הוכחה. יתר על כן, התמורה לא יכלה להיחשב כבעלת ערך, שכן המשיב סירב למנות מומחה שיעריך את שווי החברה בעת ההקצאה. כתוצאה מכך, השופט מורה על ביטול הקצאת המניות למשיב וממנה את הנאמנים ככונסי נכסים למניות החייבים. הנאמנים אמורים לממש את המניות והמשיב נדרש להגיש להם תביעת חוב אם יש לו תביעות להשבה. לבסוף, נדרש המשיב לכסות את הוצאות הנאמנים, ודו"ח עדכון יוגש בתוך 60 יום.