עמ"נ 47876-09-20

תקציר

פסק הדין מקבל את הערר בדבר סמכותה של ועדת הערר לדון בתחולת סעיף 4(ב) לחוק העררים בדבר העיכוב במתן תשובת מנהל הארנונה והשלכותיו, ומורה להחזיר את העניין לוועדת הערר לדיון נוסף. הערר על היקף השטח ושימושיו, כמו גם על הרכב ועדת הערר, נדחה. המערערת נדרשת לשלם את הוצאות המשיב, המוערכות בכ-25,000 ₪, והבטוחה שהופקדה בקופת בית המשפט תועבר למשיב במסגרת ההוצאות. החלטת ועדת הערר בדבר היקף השטח המשמש את המערער מוצדקת בשל הימנעותה של המערערת מלהביא ראיות בדבר היקפם בפועל של השטחים בהם נעשה שימוש והשינויים בהם לאורך זמן. הוועדה העדיפה את עמדת המשיב, הנתמכת בראיות, על פני עמדת המערער, וערכאת הערעור לא ראתה עילה להתערב בהחלטה זו. עוד צוין בפסק הדין כי המערערת לא הצליחה להצדיק את ביטול החלטת הוועדה בעניין הרכב ועדת הערר, שכן המערערת לא הוכיחה כל עיוות דין שנגרם לה.