ע"א 9418/04

תקציר

התיק נסוב סביב שני ערעורים הנוגעים לתביעת פיצויים של ויקטור דמארי, שנפצע קשה בעקבות נפילה מפיגומים בשנת 1993. התביעה, שהוגשה תחילה לבית משפט השלום, הועברה לבית המשפט המחוזי לאחר שמצבו הבריאותי של דמארי הידרדר, מה שהוביל להערכה מחודשת של הנזקים. הסוגיה המרכזית שבמחלוקת הייתה הקשר הסיבתי בין תאונת העבודה לבין התפתחות מחלת המפרקים המערכתית של דמארי, עליה התווכחו מומחים בהרחבה. בעוד דמרי טען להעלאת דרגת הנכות, ההגנה, שכללה את מעסיקו ואת חברת הביטוח, טענה כי אין קשר סיבתי בין התאונה לבין המחלה. בית המשפט הטיל במקור על המעסיק את האחריות לרשלנות בשל אמצעי בטיחות לקויים, וביטל את תביעות הרשלנות התורמות נגד דמארי. עדויות מומחים שונות הציגו דעות סותרות לגבי הקשר בין התאונה למחלה. בסופו של דבר, בית המשפט צידד ברוב המומחים, אישר קשר סיבתי והקצה לדמארי דרגת נכות של 70%, ופסק פיצויים בגין נזק לא ממוני, צרכים רפואיים עתידיים וסיוע. בערעור נדחו טענות המעסיק בדבר הטיית מומחים ודעת מיעוט. עם זאת, נעשו התאמות למענקים עבור פיצויי עבר וסיוע סיעודי עתידי, תוך הפחתת הסכומים על סמך ראיות ליכולתו של דמארי לבצע פעולות מסוימות. בקשתו של דמרי להעלות את דירוג הנכות ולהתאים את גיל הפרישה לחישוב הפיצויים נדחתה בשל היעדר ראיות מספיקות והצורך בסופיות בפסיקה. שני הצדדים נשאו בהוצאות המשפט שלהם בעקבות החלטת בית המשפט לקיים את המהות אך להתאים חלקים מפסק דינו המקורי של בית המשפט קמא.