ת"א 2004/06

תקציר

התובע, עורך דין במקצועו, תבע את החברה הנתבעת לתשלום שכר טרחת עורך דין בגין שירותים משפטיים שניתנו במשך 26 שנים, משנת 1975 ועד שנת 2001. התובע טען כי עבודתו המאומצת לאורך השנים העלתה משמעותית את שווי נכסי הנדל"ן של הנתבע, ולכן יש לפסוק לו שכר טרחה בשיעור של ^3 משווי המקרקעין, שעמד לטענתו על 120 מיליון דולר. הנתבעת טענה כי התובעת אינה זכאית לשיעור כה גבוה של אגרות, וכי בכל מקרה יש לחשב אותן לפי שווי השבחת המקרקעין, שעל פיו עמד בשיעור נמוך בהרבה. לחילופין, טענה הנתבעת כי יש לחשב את שכר הטרחה לפי התעריף המינימלי שקבעה לשכת עורכי הדין. בית המשפט קבע כי יש לפרש את מסמך ההתקשרות בין הצדדים בכללותו, וכי התובע זכאי לשכר טרחה הולם בגין מעשיו, שכן הנתבע הפסיק את שירותיו מרצון. עוד קבע בית המשפט כי שיעור שכר הטרחה הראוי במקרה זה הוא ^3 משווי המקרקעין, וקבע כי שווי זה עומד על 113 מיליון דולר. בית המשפט דחה את טענות הנתבע כי יש להפחית את שכר טרחתו של התובע בשל מעורבותו השולית בהליכי התכנון וההשבחה, ניגוד העניינים הנטען שלו והעובדה שהקשר בין הצדדים נותק. עם זאת, בית המשפט קיבל את טענת הנתבע כי יש לנכות תשלומים קודמים ששולמו לתובע מסך הסכום לו היה זכאי. לפיכך קבע בית המשפט כי על הנתבעת לשלם לתובע סך של 10,878,710 $ בתוספת מע"מ, לאחר ניכוי תשלומי עבר בסך 2.5 מיליון $. סכום זה יישא ריבית מיום התביעה ועד התשלום בפועל. כמו כן חויב הנתבע לשלם לתובע שכר טרחת עורך דין בסך 600,000 ₪ בתוספת מע"מ, וכן את הוצאותיו.