ת"פ 5824-04-14

תקציר

באוקטובר 2013 רקמו בין הנאשם למתלוננת מערכת יחסים, שהפכה עד מהרה לפוגענית, כאשר הנאשם נהג באלימות מילולית ופיזית כלפי המתלוננת. כתב האישום מונה שלושה מקרים שונים של אלימות שביצע הנאשם כלפי המתלוננת. באישום הראשון סוטר הנאשם למתלוננת לאחר שחייכה אליו בחוסר כנות. האישום השני מתייחס לאירוע בו צותת הנאשם לשיחה בין המתלונן לחבר, שהובילה לוויכוח ולהתנהגותו האלימה של הנאשם. האישום השלישי הוא החמור ביותר, ומייחס לנאשם כי דקר את המתלוננת בבטנה, גרם לה לחבלה קשה ונזקק לניתוח. מעבר לשלושת סעיפי האישום הללו, האישום הרביעי כולל חשד לאלימות כלפי שוטר בשם אליאל. הנאשם היה נסער כשהגיע לבית החולים בו טופל המתלונן שנדקר כשבידו סכין. במהלך הקטטה שהתפתחה לאחר מכן, נשך הנאשם את אליאל. אין מחלוקת על האירועים שהתרחשו, אך הנאשם מכחיש כל עבירה, וטוען כי המתלוננת זממה להוציא את דיבתו. בית המשפט מוצא את עדותו של הנאשם לא משכנעת, ובמקום זאת מאמין לגרסתה של המתלוננת לאירועים. השופט מציין כי עדותו של הנאשם הייתה מתחמקת ולא עקבית, וטענותיו בדבר האשמה שלא כדין אינן נתמכות. השופט מקבל את גרסתה של המתלוננת בדבר אופיים המתעלל של היחסים וחששותיה לביטחונה ולשלום משפחתה בשל איומי הנאשם. הדבר נתמך בעדויות אמו של המתלונן, אחותו, חברו והשוטרים המעורבים. השופט סבור גם כי הנאשם דקר את המתלונן, ומוצא כי טענתו כי מישהו אחר אחראי לדקירה אינה אמינה. חרף כשל החקירה בכל הנוגע לבדיקת הודעות הטלפון של המתלונן, השופט קובע כי קיימות די ראיות להוכחת אשמתו של הנאשם מעבר לספק סביר בעבירות בהן הואשם, לרבות חבלה בנסיבות מחמירות בכוונה להטיל מום, בהתאם לחומרת מעשיו של הנאשם ולפגיעות שנגרמו למתלונן. עם זאת, השופט זיכה את הנאשם מאשמת תקיפה בנסיבות מחמירות באירוע השני מחמת ספק סביר. הנאשם מורשע בכל שאר סעיפי האישום.