עמ"ה 1065/02

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת על מיסוי הכנסות מדמי שכירות שקיבל בעל קרקע. המשיב, פקיד השומה, הוסיף להכנסתו החייבת של המערערת, הכנסות מדמי שכירות מראש, וכן הוצאות שיפוץ ואחזקה שהוצאו לחברה שהמערערת השכירה לה נכס. המערערת הקימה את החברה והעבירה אליה את הבעלות בנכס המושכר. היא גם התקשרה עם החברה בהסכם שכירות, שבמסגרתו שילמה לה החברה מקדמה של 5 מיליון דולר עבור חוזה שכירות ל-15 שנה. החברה ביצעה במקום שיפוצים נרחבים. המערערת טענה כי חישוב הכנסותיה של המשיבה היה שגוי שכן הוא כלל את הוצאותיה השוטפות של החברה ואת עלות השיפוץ, אשר נעשו על ידי החברה מרצונה. לטענת המערערת, השיפוצים נעשו על ידי החברה לקראת הקמת בניין חדש על מגרש סמוך, ולכן אין לחייבה במס בגינם. בנוסף, טענה המערערת כי עיתוי קביעת הכנסותיה אינו נכון, ויש לעכבו עד תום תקופת השכירות. לחילופין, אם עמדת המשיב התקבלה, טענה המערערת כי יש להיות זכאית לפחת רעיוני. המשיב, לעומת זאת, טען כי ההוצאות שהוציאה החברה אכן היו חייבות במס בידי המערערת, שכן הן בוצעו בהסכמת המערערת ובמעורבותה המלאה. עוד טען המשיב כי עיתוי אירוע המס היה ראוי, ויש לייחס את ההכנסה למערערת בעת סיום השיפוץ. בית המשפט הסכים עם עמדת המשיבה, בקובעו כי המערערת הייתה הדמות המרכזית בתהליך השיפוץ וכי השיפוצים לא נעשו מרצון מצד החברה. בית המשפט קיבל גם את טענת המשיב בדבר עיתוי אירוע המס, וקבע כי יש לייחס את ההכנסה למערערת בעת ביצוע השיפוץ. זאת ועוד, קבע בית המשפט כי המערערת זכאית לפחת על שווי השיפוצים. השומות הוחזרו למשיב לצורך חישוב מחדש של ההכנסה החייבת, תוך התחשבות בעקרונות שהותוו בפסק הדין. כל צד נצטווה לשאת בהוצאותיו.