ב"ל 12156-11-16

תקציר

התיק סובב סביב תביעתה של אלמנה לקצבת שאירים מהמוסד לביטוח לאומי לאחר פטירת בעלה. הדיון התמקד בהגדרת "אלמנה" לפי חוק הביטוח הלאומי, ובפרט בדרישה שלא להיפרד מהמבוטח לפחות שלוש שנים לפני מותו. בית המשפט בחן את הנסיבות שהובילו לפרידה של בני הזוג והגיע למסקנה כי לא התרחשה פרידה מודעת מרצון. במקום זאת, הפרידה יוחסה לאלכוהוליזם של הבעל, שהיווה פרידה מאונס ולא ניתוק מרצון. כמו כן, הראיות שהוצגו, לרבות הסכמי שכירות, פרטי חשבון בנק וקצבת נכות, תמכו בטענה כי בני הזוג לא היו פרודים במשך התקופה הקבועה בחוק. בעוד שהתובעת הצהירה הצהרות כוזבות לרשויות ממשלתיות על פרידתה מבעלה, בית המשפט מצא כי אין בכך כדי לשנות את העובדה שהיא זכאית לקצבת שארים. בנוסף, בית המשפט הדגיש כי מטרת הקצבה הייתה לשמור על רמת החיים של האלמנה, שלא נפגעה שכן לא הייתה הפרדה כלכלית בין בני הזוג. בסופו של דבר התקבלה התביעה, והאלמנה הוכרה כזכאית לקצבת שארים, אם כי בית המשפט לא פסק הוצאות כלשהן לנתבעת בשל הצהרותיו המטעות של התובע.