הפ"ב 19432-10-18

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, המתמקד בעקרונות משפטיים ובחידושים העולים ממנו: **עובדות המקרה:** התיק עסק בשתי בקשות קשורות: בקשה לאישור שני פסקי בוררות שניתנו על ידי בורר יחיד, מר אלון פויכטונגר, בנוגע לסכסוך בין משה מזרחי (המבקש לאישור) לעמוס תמם (המבקש לביטול). הסכסוך נסוב סביב עבודות שיפוץ שביצע תמם עבור מזרחי, והתשלום עבורן. * **פסק בוררות ראשון (7.1.18):** קבע כי על מזרחי לשלם לתמם סך של 3,000 ₪ נוספים, לאחר הפחתות שונות, וזאת בכפוף לביצוע תיקון נוסף סביב קומת המרתף. אם תמם לא יבצע את התיקון, עליו להחזיר למזרחי את ה-3,000 ₪. * **פסק בוררות שני (4.2.18):** שינה באופן מהותי את פסק הבוררות הראשון. הבורר קבע כי עבודתו של תמם הייתה "אחיזת עיניים", ועל תמם להחזיר למזרחי את כל הסכום ששולם לו, בסך 15,000 ₪. בנוסף, נקבע כי על תמם לתקן שבר זכוכית בגג, ואם לא יעשה כן, מזרחי רשאי לתקנו ולדרוש את עלותו מתמם. **טענות הצדדים:** * **תמם (המבקש לביטול):** טען כי פסק הבוררות השני ניתן שלא כדין, ללא סמכות, ולאחר שניתן פסק בוררות ראשון שסיים את הליך הבוררות. לטענתו, הוא סרב להמשך הבוררות ולתשלום לבורר עבור הליך נוסף, ולכן הפסק השני חסר תוקף. הוא ביקש לבטל את פסק הבוררות השני על פי עילות סעיף 24 לחוק הבוררות (היעדר הסכם בוררות בר-תוקף, בורר שלא נתמנה כדין, בורר פעל ללא סמכות, ועילות כלליות לביטול פסק דין). * **מזרחי (המבקש לאישור):** טען כי בקשת הביטול הוגשה באיחור. לגופו של עניין, טען כי הבורר פעל על פי הסכמת הצדדים, כי פסק הבוררות הראשון היה פסק ביניים, וכי לבורר מותר לשנות את פסק דינו. **דיון והכרעה משפטית:** בית המשפט המחוזי בירושלים, כב' השופטת עינת אבמן-מולר, קבע כי יש לבטל את פסק הבוררות השני ולאשר את פסק הבוררות הראשון. **עקרונות משפטיים וחידושים:** 1. **סופיות ההליך השיפוטי/בוררותי (Functus Officio):** העיקרון המרכזי שעל פיו נסמכה ההחלטה הוא שברגע שבורר נתן פסק בוררות סופי, סמכותו מוגבלת ופקעה (functus officio). בית המשפט הדגיש כי בורר אינו מוסמך לשוב ולדון בעניין שכבר הוכרע בפסק בוררות, ואינו מוסמך לשנות את פסק הבוררות באופן מהותי, אלא רק לבצע תיקונים טכניים או הבהרות במסגרת הסעיף 22 לחוק הבוררות. * **חידוש/הבהרה:** בית המשפט קיבע כי גם אם צדדים הביעו אי-שביעות רצון מפסק ראשון, אין בכך כדי להסמיך את הבורר לחזור ולדון בפסק, אלא אם כן ניתנה **הסכמה מפורשת** של **שני הצדדים** לכך, כאילו מדובר בהליך בוררות חדש. במקרה זה, אף אחד מהצדדים לא היה שבע רצון, אך תמם, כשהבין את כוונת הבורר לדון מחדש, הביע התנגדות נחרצת. 2. **פסק בוררות סופי לעומת פסק ביניים:** בית המשפט בחן את נסיבות מתן פסק הבוררות הראשון וקבע כי הוא היה פסק סופי, ולא פסק ביניים. הדבר נלמד מהחלטות קודמות של הבורר שהצביעו על כוונה למתן החלטה סופית, וכן מתוכן הפסק עצמו שהכריע במחלוקות. * **השלכה:** מכיוון שהפסק הראשון היה פסק סופי, סמכות הבורר פקעה עם מתן הפסק, ולא הייתה לו כל סמכות לדון בנושא מחדש. 3. **הסכמה מפורשת להמשך בוררות:** כפי שצוין, על מנת שבורר יוכל לדון מחדש בעניין לאחר מתן פסק סופי, נדרשת הסכמה מפורשת של שני הצדדים. במקרה זה, לא רק שלא הייתה הסכמה, אלא הייתה התנגדות מצד אחד הצדדים (תמם). לכן, פסק הבוררות השני ניתן ללא בסיס חוזי או הסכמי, ולכן הוא בטל. 4. **סמכות בית המשפט לבטל פסק בוררות:** בית המשפט אישר כי הוא רשאי לבטל פסק בוררות במקרים המנויים בסעיף 24 לחוק הבוררות. בפסק הדין, בית המשפט זיהה את עילת הביטול על פי סעיף 24(3) לחוק הבוררות (הבורר פעל ללא סמכות) כרלוונטית, שכן סמכותו של הבורר פקעה. 5. **מועד הגשת בקשה לביטול פסק בוררות:** בית המשפט דחה את טענת מזרחי כי הבקשה לביטול הוגשה באיחור. נקבע כי כאשר עילת הביטול היא היעדר הסכם בוררות בר-תוקף (סעיף 24(1) לחוק), חריג זה פטור ממגבלת הזמנים הקבועה בסעיף 27(א) לחוק הבוררות, בהתאם לסעיף 27(ד) לחוק. לכן, גם אם הייתה אי-התאמה קלה במועד, לא היה בכך כדי לפסול את הבקשה. 6. **אי-התאמה בקיום שני פסקי בוררות:** בית המשפט ציין כי מדובר בפסקי בוררות סותרים, שאינם יכולים לדור זה לצד זה, ועל כן מן הנמנע לאשר את שניהם. **החלטה סופית:** * **פסק הבוררות השני (4.2.18) - בוטל.** * **פסק הבוררות הראשון (7.1.18) - אושר.** * מזרחי (מבקש האישור) חויב בהוצאות משפט לטובת תמם (מבקש הביטול) בסך 7,500 ₪. **מסקנות ולקחים:** * הפסיקה מדגישה את חשיבותה של סופיות פסקי הבוררות. לאחר פסק בוררות סופי, אין הבורר רשאי לחזור בו או לשנותו מהותית, אלא אם כן קיבל הסכמה מפורשת של כל הצדדים. * ההחלטה מחדדת כי "פסק ביניים" דורש הגדרה ברורה והסכמה מפורשת, ובחלקו, פסק שאינו מכריע את כל המחלוקות באופן סופי יכול להיחשב כמבטל את סמכות הבורר אם לא הוגדר מפורשות כפסק ביניים. * הפסיקה מאשרת את המסגרת החוקית לביטול פסקי בוררות, בדגש על מקרים בהם הבורר פעל בחריגה מסמכותו. * ההיבט של "הליכה לקראת הפשרת הדין" שהבורר נגע בו בפסק השני (והזכיר כי אם הצדדים היו פתוחים לכך, היה מורה למזרחי לשלם סכום מסוים) אינו מקנה לבורר סמכות לשנות את הפסק לאחר שפקעה סמכותו, אלא מצביע על הליך בוררות שלא הסתיים כראוי.