בר"ע 2392/06

תקציר

המבקשים, אב ובנו אזרחי שוויץ, ביקשו לערער על פסק דין המורה להם לשלם למשיב סך של 250,000$ בצירוף ריבית והוצאות. פסק הדין ניתן בשנת 1997 לאחר שלא הגיבו לתביעה. המבקשים טענו כי לא קיבלו את התביעה וכי יש לבטל את פסק הדין מחוסר צדק. בית המשפט דחה את בקשתם, בנימוק של שיהוי ניכר של כמעט תשע שנים בהגשתם, בניגוד לחלון הזמן הנדרש של 30 יום לבקשות מסוג זה. טענת המבקשים כי ניתן לבטל את פסק הדין בכל עת ללא קשר למועד האחרון לא נתמכה בפסיקה ונדחתה. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי המבקשים אכן עודכנו על פסק הדין שלוש שנים קודם לבקשתם וכי נימוקיהם לשיהוי אינם תקפים. בנוסף, טענת המבקשים כי פסק הדין לא הוגש לא נתמכה בתצהיר, שהיה נחוץ לתביעתם. די היה בשימוש שעשה המשיב בתעודות מסירה, שהמבקשים הודו כי נשאו חתימה הדומה לשלהם, כדי לתמוך בפסק הדין. ככלל, מצא בית המשפט כי ערעורם של המבקשים אינו ראוי, והוא נדחה; עם זאת, מאחר שלא התבקשה מענה, לא נפסקו הוצאות, והוחזר הפיקדון למבקשים.