ע"א 3421/23

תקציר

פסק הדין דן בחריג לכלל הטיפוסי לפיו מספר הימים לערעור מתחיל במועד הצגת ההחלטה בפני המערער, המכונה "כלל ההמצאה". החריג, המכונה כלל ה"ידיעה", קובע כי במקרים חריגים שבהם הובאה החלטה שיפוטית לידיעת בעל דין, מספר הימים לערעור מתחיל במועד שנודע על ההחלטה. נטל ההוכחה לחריג זה מוטל על המערערת כאשר קיים תיעוד לכך שההחלטה נצפתה באופן יזום. במקרה זה תועד בא כוח המערער צופה בפסק הדין ביום 23.2.2023. המערערת לא הביאה ראיות מספיקות כדי להוכיח כי אין להחיל את החריג, כנדרש בדין. לפיכך, חל חריג הידיעה, ויש לתארך את תקופת הערעור מיום 23 בפברואר. הערעור עצמו הוגש ב-4 במאי, שנדון באיחור של יומיים. לאחר מכן דן בית המשפט בבקשת המערער להארכת מועד בערעור. הבקשה יכולה להיעתר רק מטעמים מיוחדים, שעל המערער לנמק. על אף שהמשיבים הותירו את ההחלטה לשיקול דעתו של בית המשפט, השופט נעתר לבקשת הארכת המעצר בשל מחלת עורך הדין, זכות הערעור ומשך השיהוי הקצר. השופט מחליט לקבל את הערעור שהוגש ב-4 במאי לפרוטוקול ולהמשיך בהליך. המערערת אחראית לתשלום הוצאות המשיבים, בסך כולל של 2,000 ₪, בשל עיתוי בקשת ההארכה.