עמל"ע 21683-09-11

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פסק דין בשני ערעורים מאוחדים על החלטת בית הדין הארצי למשמעת של לשכת עורכי הדין. המערער, עו"ד יעקב הימלפרב, הורשע על ידי בית המשפט המחוזי בשורה של אישומים, ובהם הלנת כספי פיקדון, הפרת חובת אמונים ומעשים הפוגעים בכבוד המקצוע. הוועדה המחוזית של לשכת עורכי הדין בתל אביב (המשיב) ערערה על החמרת העונש ואילו עו"ד הימלפרב ניסה לחזור בו מהודאתו וערער על הרשעתו. עם זאת, במהלך הדיון משך עו"ד הימלפרב את ערעורו על ההרשעה והצדדים הגיעו להסכמה שהותירה את סעיפי ההרשעה על כנם, והותירה את בית המשפט לקבוע את העונש. בית המשפט, לאחר ששקל את טיעוני הצדדים, בחר בעונש של ארבע שנות השעיה בפועל מלשכת עורכי הדין, כאשר תקופת ההשעיה שכבר ריצתה נספרת בגזר הדין. יתר האישומים והעונשים שהוטלו על ידי בית המשפט המחוזי אושרו. הכרעת הדין הדגישה את חומרת עבירותיו של עו"ד הימלפרב, ובפרט את הפרת האמונים הכרוכה בניכוי כספי פיקדונות, אך גם הביאה בחשבון גורמים מקלים כגון פרק הזמן הקצר יחסית שבו עוכבו הכספים, נסיבותיו האישיות ובסופו של דבר תשלום מלוא הסכום למתלוננים. בית המשפט דחה את ערעורו של המשיב וביקש השעיה ארוכה יותר וכן ויתר על הוצאות בנסיבות העניין. פסק דין זה מסכם למעשה את העניין, תוך הדגשת תפקידם של בתי הדין המשמעתיים בשמירה על אמות מידה אתיות בקרב עורכי הדין תוך הקפדה על ענישה מידתית ביחס לעבירה.