ת"א 3544-12-07

תקציר

התובע, ששכר דירה מהנתבעת, טען כי האחרון הבטיח להעביר לה את הבעלות בדירה בתמורה לסיועה ושירותים שונים שסיפקה לו. התובעת דרשה להיות מוכרת כבעלים החוקיים של הדירה, ולחילופין דרשה פיצוי כספי עבור השיפוצים שביצעה בדירה ועבור הטיפול בנתבע. הנתבעים הכחישו את הטענות וטענו כי טענת התובעת התבססה על הסכם בעל פה בדבר העברת הזכויות בדירה, בניגוד לחוק. בית המשפט קבע כי התובעת לא הוכיחה כי הנתבע הבטיח להעניק לה את הדירה או כי התקיימה ביניהם עסקת מקרקעין. הראיות שהציגה התובעת, לרבות עדויות בעלה לשעבר ובעלה הנוכחי, נמצאו בלתי אמינות וסותרות, ולא תמכו בטענתה. זאת ועוד, התובעת לא הציגה כל ראיה בכתב, כגון ייפוי כוח או זיכרון כוונות, לביסוס טענתה, כנדרש בחוק. בית המשפט הוסיף וקבע, כי גם אם היה מקבל את הגישה המקלה המאפשרת ראיות חלופיות בהיעדר מסמך בכתב, עדיין לא הבאת התובעת ראיות מספיקות להוכחת קיומה של התחייבות למתן מתנה עתידית או התחייבות לביצוע עסקה במקרקעין. ניתן להסביר את מעשיה של התובעת, לרבות שיפוץ הדירה וסיוע לנתבע, בכך שהיא קיבלה מהנתבע דמי שכירות מופחתים או ויתור על דמי שכירות, וניהלה עמו יחסי גומלין. בנוסף, מצא בית המשפט כי התובעת כבר קיבלה פיצוי הולם עבור שירותיה והשיפוצים שביצעה, שכן הנתבעת ויתרה או הפחיתה לא פעם את דמי השכירות שלה. למרות זאת, בית המשפט הורה לתובעת לפרק ולפנות את המטבח שהתקינה בדירה, כפי שהוסכם בין הצדדים. התובע חויב לשלם לכל אחד מהנתבעים 25,000 ₪ בתוספת מע"מ שכר טרחת עורך דין, וכן את הוצאותיהם המשפטיות, לרבות תרגומים ושכר טרחת מומחים.