מ"ת 1645-12-23

תקציר

בית המשפט העליון קבע כי במקרים של עבירות תעבורה יש להורות על מעצר עד תום ההליכים רק בנסיבות חריגות, כדי להגן על הציבור מפני הסכנה הנשקפת מהנאשם, שכן הכלל הוא לשחרר את הנאשם עם חלופת מעצר. על בית המשפט לבחון באופן פרטני האם ניתן להשיג את מטרת המעצר באמצעים חלופיים. חומרת המסוכנות הנשקפת מהנאשם נקבעת על פי עברו התעבורתי, כאשר עבירות חמורות יותר מובילות לרמת אמון נמוכה יותר ולתפיסת מסוכנות מוגברת. במקרה הספציפי דנן, מוצדק מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. זאת, בשל עברו התעבורתי העשיר, הכולל גרימת תאונה קטלנית ונהיגה בזמן פסילה, לצד ניסיון להתחזות לאדם אחר כדי לחמוק ממשפט, הפגנת חוסר אמינות ורמת מסוכנות חריגה. נסיבות המקרה שלו – לרבות ההתחזות וחומרת עברו התעבורתי – הן ללא תחרות במסוכנותן ובחוסר אמינותן. משכך, אין צורך בדו"ח מעצר, ומעצרו של המשיב בלעדיו מורה עד לסיום התיק העיקרי.