ע"פ 3107/23

תקציר

הוגש ערעור על החלטת בית המשפט שלא לפסול עצמו מלדון בתיק בשל משוא פנים לכאורה. המערער טען כי מעורבותו הקודמת של השופט בעתירה הנוגעת לתיק הפלילי יצרה חשש ממשי למשוא פנים. בית המשפט דחה את העתירה, שכללה צדדים וטיעונים שונים, ולא הביע כל עמדה בערעור הנוכחי. לדברי השופט, לא היה חשש למשוא פנים, וחששותיו של המערער לא היו מבוססים. מבחן הפסילה לפי סעיף 77א לחוק בתי המשפט לא התקיים, שכן השופט לא עסק קודם לכן בעניינו של המערער ולא הביע משוא פנים. זאת ועוד, טענות המערער כי השופט אימץ עמדות מסוימות או קבע קביעות משפטיות בעתירה הקודמת לא נתמכו. העתירה לפסול את השופט נדחתה, שכן מעורבותו הקודמת של השופט בתיק לא הצביעה על חשש ממשי למשוא פנים, במיוחד לאור אופיים השונה של שני ההליכים. ההחלטה לדחות את העתירה והערעור הנוכחי לא היו ברי השוואה, ויש להתחשב בתחושותיו הסובייקטיביות של השופט. לפיכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי אין חובה על השופט להימנע מלדון בתיק, והערעור על פסק הדין נדחה.