בר"ש 5012-09-15

תקציר

פסק הדין דן בפרשנותו של חוק רישוי עסקים וביחסי הגומלין שלו עם חוקים רלוונטיים אחרים כגון החוק למניעת עישון במקומות ציבוריים וחשיפה לעישון, וחוק הגבלת השימוש במקומות לצורך מניעת ביצוע עבירות. השופטת מדגישה כי חוק רישוי עסקים מחייב עסקים לקבל רישיון לבטיחות ובריאות הציבור, והפללה של פעילות ללא רישיון משמשת כגורם מרתיע. במקרה דנן טוענת המבקשת, עירייה, כי עסקו של המשיב נופל תחת הגדרת "פנימייה" לפי חוק רישוי עסקים ועל כן יש להחיל עליו תקנות, לרבות סגירתו. המשיב הואשם בניהול מקום בו ניתנו שירותי מין בתשלום. השופטת דנה בהרחבה בפרשנותם הלשונית והתכליתית של החוקים הרלוונטיים, ובסופו של דבר הגיעה למסקנה כי לא ניתן להגדיר את עסקו של המשיב כפנימייה, אכסניה או כל קטגוריה אחרת המוזכרת בחוק רישוי עסקים. הסיבה העיקרית היא שהעסק אינו מספק שירותי אירוח וה"אורחים" אינם לקוחות אלא עובדים המספקים שירותי מין. לפיכך, השופט מחליט כי חוק רישוי עסקים אינו חל במקרה זה. השופטת מדגישה כי בהחלטתם אין כדי להכשיר את הפעלת העסק, שנראה כבית בושת, ומציעה כי למבקש יש אפיקים משפטיים אחרים לנקוט בהם, כגון חוק הגבלת השימוש במקומות לצורך מניעת ביצוע עבירות.