בר"ש 5279/15

תקציר

בתיק המשפטי הנוגע לעורך דין ותיק מלשכת עורכי הדין בירושלים, התבקש בית המשפט העליון לדון בערעור שנדחה להפחתת השעיה של שמונה שנים בגין התנהגות מקצועית בלתי הולמת חמורה. עורך הדין הורשע בטיפול לא נכון בכספי לקוחות, ובפרט במעילה של 525 אלף שקל שנועדו להסדרת חובות, ובהמשך החזיר 266,500 שקל. למרות הקשיים הרפואיים והכלכליים עליהם הצביע עורך הדין, שלטענתו מנעו את השתתפותו בהליך, בית המשפט טען כי אין בהם כדי לתרץ את הימנעותו מלעסוק בהגנתו. גופי משמעת קודמים, בהם בית הדין המשמעתי המחוזי ובית הדין הארצי למשמעת, אישרו את העונש החמור, וחלקם קראו להשעיה לצמיתות חמורה אף יותר בשל חומרת הפרת האמונים. בבחינת בקשת הערעור לא מצא בית הדין בסיס משפטי לבחינה מחודשת של ההליכים המשמעתיים, תוך הדגשת חשיבות השמירה על אמון הציבור במקצוע עריכת הדין. טענתו של המבקש לרדיפה פוליטית בשל קשריו בעבר נדחתה מחוסר ראיות. בנוסף, דחה בית המשפט את הרעיון של "השעיה חלקית", והדגיש כי אופי העבירה מחייב סנקציה מלאה כדי לשמור על טוהר המידות של מקצוע עריכת הדין. לפיכך, גזר הדין נותר על כנו שמונה שנות השעיה ושנתיים נוספות על תנאי, מה שמדגיש את מחויבותה של הרשות השופטת להתייחס ברצינות להתנהגות בלתי הולמת ולהגן על האינטרס הציבורי על פני ערעורים פרטניים להקלות.