עתפ"ב 25894-06-20

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הערעור על פסק הדין בעניין הפטור מקבלת היתר להקמת סוכך. טענת המערער כי לא ניתן להם יומם בבית המשפט נדחתה, שכן פרוטוקול הדיון הצביע על בחינה מעמיקה של המקרה לגופו. השופט דחה גם את ההתנגדויות הפרוצדורליות הנוגעות לחובות ההיוועצות ולהסתפקות בפרטים בצו ההריסה, ומצא כי אין בהן די כדי להפוך את החלטת הערכאה הנמוכה יותר. בהתייחסו למסגרת הנורמטיבית הדגישה השופטת את הצורך בפרשנות מצמצמת ומדויקת של תקנות הפטור. הם הבהירו כי יש לקיים את התקנות ואת ההנחיות המרחביות המקומיות באופן מצטבר על מנת שיינתן פטור. מאחר שהסוכך המדובר לא עמד בדרישות תקנות הפטור, לא היה צורך להתעמק בהנחיות המרחביות. לגופו של עניין, הסוכך לא עמד בתנאי ההצמדה למבנה, ולכן תקנה 11(א) אינה ישימה. בנוסף, הסכימה השופטת עם פרשנותה של הערכאה הנמוכה יותר לתקנה 11(ג), הנוגעת לסוככי שמש ומזג אוויר, וציינה כי התקנה מתייחסת לעמודים אנכיים ולא לקורות אופקיות. משכך, אישר השופט את החלטת בית משפט קמא, תוך שהוא מדגיש את הצורך בבהירות ובהגדרה ביישום התקנות, והגיע למסקנה כי המערערת לא עמדה בדרישות הפטור. הערעור נדחה, והמזכירות הונחה לשלוח העתק מפסק הדין לשני הצדדים. החלטה זו התקבלה ללא נוכחות הצדדים ביום 7.7.2020.