סע"ש 53559-04-22

תקציר

בית המשפט מצא כי תביעות המשיב לפיצויים בגין אי תשלום הפרשות לפנסיה בשנים 2004-2015 פקעו מחמת התיישנות. בית המשפט קבע, כי פעולת פתיחת קרן פנסיה והעברת הפרשות על ידי המבקש מחודש אפריל 2015 אינה מהווה הודאה בזכותו של המשיב להפרשות בגין התקופה הקודמת. על פי תקנות בית הדין לעבודה, תביעות להפרשות לפנסיה מתיישנות לאחר שבע שנים. בית המשפט הדגיש את הצורך בהודאה מפורשת בזכות של המבקש, שלא הייתה נוכחת במקרה זה. גם טענת המשיב כי תלושי השכר היוו הודאה בזכות נדחתה, שכן התלוש התייחס רק לחודש התרומה הספציפי ולא היווה רישום מצטבר. זאת ועוד, פסקי הדין אליהם התייחס המשיב לתמיכה בטענתו נבדלו מהמקרה הנוכחי. משכך, הבקשה התקבלה, ותביעת המשיב נדחתה. המשיב חויב לשאת בהוצאותיו של המבקש, בסך 3,000 ₪, בתוך 30 יום. על פסק הדין ניתן לערער לבית הדין הארצי לעבודה.