בע"ח 21420-09-18

תקציר

בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בפני כבוד השופט אברהם הימן, נדונה בקשה לעיון בחומר חקירה, בהתאם לסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי. המבקשים, מרדכי לייבל ולורי שם טוב, ביקשו לעיין בחומרים הקשורים להליך קבלת נתונים מחברת וורדפרס, הנמצאת בארה"ב, במסגרת בקשה לעזרה משפטית בין מדינות. **רקע עובדתי:** כתב האישום נגד המבקשים (ורק נגד שני נאשמים נוספים) מונה 120 אישומים הכוללים עבירות חמורות כגון פרסום פרסומים פוגעניים, הטרדה מינית, פגיעה בפרטיות, העלבת עובדי ציבור, לשון הרע, הפרת איסורי פרסום, התחזות, עבירות מחשב, סחיטה באיומים, מרמה וזיוף מסמכים. רוב העבירות בוצעו באינטרנט, וכלפי עובדי ציבור. נטען כי המבקשים קשרו קשר לביצוע עבירות נגד גורמי רווחה, מערכת אכיפת החוק והמשפט, וכן אנשים העוסקים בסכסוכי משמורת ואימוץ. במסגרת זו, פורסמו תכנים מכפישים ובוטים, כולל תכנים מיניים, וכן פרטים אישיים של עובדי ציבור. כמו כן, נטען כי פורסמו פרטים מהליכים חסויים בעניינם של קטינים, במטרה לחבל בהליכי אימוץ. **טיעוני המבקשים:** המבקשים טענו כי קבלת הנתונים מחברת וורדפרס, הממוקמת בארה"ב, דרך הליך של עזרה משפטית בין מדינות, חייבה הגשת בקשות וקבלת צווים מבית משפט בישראל. לטענתם, הראיות שהתקבלו מחברת וורדפרס הושגו בניגוד לדין הישראלי, ולכן אינן קבילות. הם הצביעו על סעיפים 47, 52 ו-53 לחוק עזרה משפטית בין מדינות, תשנ"ח-1998, וטענו שהליך קבלת הראיות נוגד אותם. הראיות הללו, לטענתם, הן מרכזיות להוכחת הקשר של הנאשמים לאתרים שבהם בוצעו הפרסומים הפוגעניים. בנוסף, המבקשת 2 ביקשה לעיין בכל הבקשות לעזרה משפטית שהוגשו לחו"ל, התכתובות בין הרשויות, צווים הקשורים להליכים במדינות זרות, חוות דעת משפטיות, מכתבים, פניות וצווים בין משרדי המשפטים, תכתובת משטרה-משרד המשפטים, מסמכים הקשורים להליכים משפטיים בישראל, אישורי יועמ"ש, וכן "פרפרזות" של חומרים שלא הועברו להגנה. ההגנה טענה כי סעיף 48 לחוק עזרה משפטית מחייב קבלת אישור מראש של ארה"ב לשימוש בראיות שהתקבלו, אם הן נוגעות לעניין פלילי שונה מזה שהוצהר בבקשה. המבקשת 2 טענה כי בישראל לא מענישים בגין העלבת עובדי ציבור וזילות בית משפט, וכי משרד המשפטים הישראלי הסתיר זאת ממקבילו האמריקאי, דבר שהיה מביא לסירוב לבקשת העזרה המשפטית. **טיעוני המשיבה:** באת כוח המשיבה טענה כי כל הצווים שהוצאו בבתי משפט בישראל כבר הועברו להגנה. לגבי צווים שהוצאו בארה"ב, טענה כי על הרשויות האמריקאיות חלה חזקת התקינות, וכי במסגרת שיתוף פעולה בינלאומי ושמירה על סודיות, חומרים אלו אינם מועברים. לעניין החומרים הנוספים שביקשה המבקשת 2, חזרה המשיבה על טענותיה מהחלטה קודמת בעניין. **דיון והכרעה:** בית המשפט התבסס על החלטה קודמת שניתנה בבקשה דומה (בש"פ 9275/17), שם דחה בית המשפט העליון בקשה דומה של נאשם אחר. בית המשפט העליון קבע כי התכתובות בין הרשויות אינן בגדר "חומר חקירה", וכי העתירה לעיין בכל ההתכתבות, מתוך תקווה למצוא סטייה מהוראות האמנה, מהווה "מסע דייג" (fishing expedition). בהקשר לבקשה הנוכחית, בית המשפט קבע כי: 1. **צווים שיפוטיים שהוצאו בישראל:** צווים אלו כבר הועברו להגנה, ואין בכך כדי לפגוע בזכויותיהם. 2. **צווים שיפוטיים שהוצאו בארה"ב:** מקובלת עמדת המשיבה כי חזקה על הרשויות האמריקאיות שפעלו כדין, ומאחר שצווים אלו אינם בידי המשיבה, אין לחייבה בהמצאתם. הדבר אינו נחשב "חומר חקירה" לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי. חשש של ההגנה כי הבקשה לעזרה משפטית נוגדת את החוק אינו מצדיק עיון בחומר שאינו חומר חקירה, ומהווה "מסע דייג". 3. **בקשת המבקשת 2 לעיון בבקשות לעזרה משפטית, תכתובות, חוות דעת וכד':** בית המשפט חזר על הקביעה כי התכתובות בין הרשויות אינן חומר חקירה, וכי העתירה לעיין בהן היא "מסע דייג". טענות ההגנה בנוגע לשימוש שלא כדין בהליך העזרה המשפטית כבר נדונו ונשללו על ידי בית המשפט העליון. 4. **בקשת המבקשים לעיין ב"פרפרזה" של חומרים:** בית המשפט דחה בקשה זו, שכן נקבע שהמסמכים אינם בגדר חומר חקירה. 5. **התכתבויות בין המשטרה למשרד המשפטים בישראל:** התכתבויות מסוג זה הן "תרשומת פנימית" ואינן חומר חקירה. 6. **אישורי יועץ משפטי לממשלה:** בקשה זו נדחתה מחמת היותה "ערטילאית" ובלתי ממוקדת. 7. **רשימה כרונולוגית של חומרים:** לנוכח דחיית הבקשות לעיון בחומרים, אין מקום לדרוש רשימה כרונולוגית. **החלטה:** בית המשפט דחה את הבקשה כולה, תוך שהוא מבסס את החלטתו על ההלכות שנקבעו על ידי בית המשפט העליון בעניינים דומים, ובפרט על הקביעה שהתכתובות בין רשויות אינן בגדר "חומר חקירה" וכי חיפוש אחר פגמים בהליך הבינלאומי, ללא בסיס מוצק, מהווה "מסע דייג". **חידושים או עקרונות משפטיים:** * **הגדרת "חומר חקירה" לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי:** פסק הדין מדגיש כי לא כל מסמך או התכתבות הקשורים להליך המשפטי נחשבים "חומר חקירה" המחייב גילוי. התכתבויות פנימיות בין רשויות, ובפרט במסגרת הליכים בינלאומיים, אינן נחשבות חומר חקירה. * **"מסע דייג" (Fishing Expedition):** בית המשפט מחדד את האיסור על "מסע דייג", אשר מטרתו היא לחפש באופן ספקולטיבי ראיות שעשויות לסייע להגנה, מבלי שיש בסיס קונקרטי או חשד ממשי לפגם. * **סודיות ושיתוף פעולה בינלאומי:** בית המשפט מכיר בחשיבות שמירת סודיות במסגרת הליכים של עזרה משפטית בין מדינות, וקובע כי אין לחייב מדינה להמציא מסמכים שאינם בידה או שאינם מועברים על פי האמנות הבינלאומיות. * **הבחנה בין הליך העזרה המשפטית להליך הראיות:** בית המשפט מפריד בין השאלה האם הראיות שהתקבלו במסגרת הליך עזרה משפטית קבילות בהליך הפלילי בישראל, לבין הליך קבלת הראיות עצמו. החשש מפגם בהליך קבלת הראיות אינו מצדיק כשלעצמו עיון בחומרים שאינם חומר חקירה. * **חזקת התקינות המינהלית (החוק האמריקאי):** בית המשפט מניח כי הרשויות האמריקאיות פעלו כדין במסגרת הליכי העזרה המשפטית, וכי האחריות לבדוק את חוקיות ההליך שם אינה מוטלת על הרשויות הישראליות בהיעדר ראיות לכך. * **היקף הבקשה לעיון בחומר חקירה:** בית המשפט מבהיר כי בקשה לעיון בחומר חקירה צריכה להיות ממוקדת וספציפית, וכי בקשות רחבות וכלליות, כפי שהוגשו על ידי המבקשת 2, עלולות להיחשב כ"מסע דייג" ונדחות. **חידושים משפטיים:** פסק הדין מחזק את פרשנותו המצמצמת של סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, המגבילה את חובת הגילוי לחומרים הנחשבים "חומר חקירה". בכך, הוא מגן על שלמות הליכי החקירה והתביעה מפני דרישות גילוי בלתי מידתיות, ובפרט בהליכים בינלאומיים מורכבים. ההתייחסות המפורשת ל"מסע דייג" והדגש על הצורך בבסיס ספקולטיבי סביר, מחזקים את האיזון בין זכות הנאשם להגנה לבין יעילות ההליך הפלילי.