ע"ע 39843-04-10

תקציר

העובד המשיב תבע את מעסיקו, המערערת, בגין חופשה ללא תשלום שלא כדין, בדרישה לתשלום שכר שלא שולם והחזרה. המערער טען כי מעשיהם היו כדין. שני הצדדים הסכימו לפסק דין של פשרה, המסמיך את בית המשפט להחליט על סמך כל החומר הזמין ללא חקירות, ומוותר על כל טענה. בית המשפט המחוזי חייב את המערער לשלם למשיב 140,000 ₪ בתוספת 5,000 ₪ הוצאות משפט. המערערת ערערה וטענה כי בית המשפט חרג מסמכותו בכך שפסק סכום מעבר לתביעה המוגבלת. עם זאת, בהסכם לפסק דין פשרה לא היו הסתייגויות מהסעד הנתבע. הצדדים שינו במשתמע את היקף הסכסוך, ופסק דינו של בית הדין האזורי התקבל בהסכמת הצדדים. בנוסף, התנהלות המערערת, לרבות התייחסות לכל הסכומים הנתבעים על ידי המשיב, הוכיחה את הסכמתה להרחבת סכום התביעה. הערעור נדחה, והמערער חויב לשלם הוצאות משפט בסך 7,500 ₪. השופט עמירם רבינוביץ' הדגיש כי גם אם ההסכם הובן אחרת, הימנעותה של המערערת מלטעון בסיכומיהם לסכום פיצוי מוגבל משמעה הסכמה לסכום גבוה יותר. השופטים סיגל דוידוב-מוטולה ושמואל צור, יחד עם נציגי העובדים והמעסיקים, שי צפריר ודוד רג'ואן, הסכימו.