ע"מ 17039-09-17

תקציר

המערערת, חברת מובייל מקס טכנולוגיות בע"מ, ערערה לבית המשפט המחוזי על שומות מס תשומות שהוציאה המשיב, רשות המסים, לפי חוק מס ערך מוסף, תשל"ה-1975. עם זאת, המשיב ביקש לדחות את הערעור מבלי לדון לגופו, בטענה כי הוגש באיחור יתר. הערעור מתייחס לניכויי מס שבוצעו על ידי Mobile Max במהלך תקופות החיוב בין 2011 ל-2015. המשיב טען כי ההתנגדויות לא הוגשו בתוך מגבלת 30 הימים הקבועה בחוק וכי אין טעמים מיוחדים המצדיקים הארכה. מובייל מקס אכן הגישה בסופו של דבר התנגדות, אך זו נמסרה למשיב לאחר המועד האחרון. המשיב סירב לדון לגופה של ההתנגדות, מה שהוביל את מובייל מקס להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי. לאחר שבחן את התיק, קיבל בית המשפט את עמדתה הברורה של המשיבה בסוגיית ההתנגדות המאוחרת, אשר הועברה למובייל מקס מספר פעמים בין החודשים מרץ ליולי 2016. בית המשפט ציין את היעדר סיבה מספקת לשיהוי של מובייל מקס בערעור על החלטת המשיב שלא לדון בהתנגדות, שיהוי של ארבעה עשר חודשים לפחות. בית המשפט הדגיש את חשיבות העמידה במועדים סטטוטוריים בדיני המס ואת הצורך בוודאות ובשוויון במיסוי. מאחר שמובייל מקס לא סיפקה הצדקה משכנעת לדחייה, לא הייתה לבית המשפט עילה להאריך את המועד. כמו כן, מצא בית המשפט כי החלטת המשיב שלא לאפשר השגה מאוחרת יכולה להיבחן לפי סעיף 83 לחוק מס ערך מוסף, בניגוד לטענת המשיב. עם זאת, בית המשפט הגיע למסקנה כי יש לדחות את הערעור בשל השיהוי המופרז של מובייל מקס בהגשה, במיוחד בהתחשב בכך שהיו שני רבדים של שיהוי: הראשון, בהתנגדות, והשני, בערעור. עוד ציין בית המשפט כי סיכויי הצלחת ערעורה של מובייל מקס לגופו אינם גבוהים. לפיכך, הערעור נדחה מכוח תקנה 100 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ללא צו להוצאות.