עת"מ 201/01

תקציר

על המכרז של המוסד לביטוח לאומי לשירותי סיעוד הוגש ערעור בשלוש עתירות. שתי העתירות הראשונות הוגשו על ידי חברות סיעוד למטרות רווח, והשלישית על ידי עמותה המייצגת עמותות סיעוד קטנות יותר. הטענות העיקריות של החברות למטרות רווח היו כי המכרז פוגע באופן בלתי סביר באוטונומיה שלהן ובזכותן לנהל עסקים בכך שהוא מכתיב תנאי העסקה לעובדיהן, מותיר אותם עם שולי רווח נמוכים ומטיל מגבלות מוגזמות שעלולות לפגוע במטופלים. בית המשפט מצא כי האינטרס הלגיטימי של המכון להבטיח את איכות הטיפול וזכויות העובדים גובר על טענות העותרים, למעט שתי דרישות בלתי סבירות: (1) שחברות יקבעו ייעוד כלכלי להבטחת פיצויי פיטורים בעבר, ו-(2) שהתעריף השעתי לטיפול לא יעודכן רטרואקטיבית. המכון חויב לבטל דרישות אלה. בעתירה השלישית נטען כי המכרז הגביל שלא כדין את מספר נותני השירותים, כי הוא מחריג למעשה עמותות וכי הוא קובע תעריפים שונים לספקים למטרות רווח ולמלכ"רים. בית המשפט הסכים כי מסקנתו הגורפת של המכון, לפיה ניסיון במרכזי יום ללא כוונת רווח אינו נחשב לניסיון במתן שירותי סיעוד, אינה סבירה, והורה למכון להכיר בניסיון כזה באופן עקרוני. עוד קבע בית המשפט כי התעריפים השונים בין ספקים למטרות רווח ומלכ"רים אינם מוצדקים, וחייב את המכון לקבוע רכיב רווח זהה לשניהם. ככלל, קבלה חלקית של העתירות לא תחייב את ביטול המכרז, אך המכון נדרש לבצע את השינויים הנ"ל.