ת"א 1057/09

תקציר

התובעת, בת פלאשמורה שעלתה לישראל מאתיופיה, ביקשה לתקן את רישומה במרשם האוכלוסין, וביקשה להירשם כ"יהודייה" בסעיף "לאום". התובעת, שנולדה לאם יהודייה, טענה כי עליה ליהנות מסעיף 4ב לחוק השבות. עם זאת, בית המשפט מצא כי התובעת אימצה את הנצרות ולכן היא בת דת אחרת, ולכן היא אינה זכאית לרישום המבוקש לפי סעיף 4ב. בנוסף, ציין בית המשפט כי התובעת לא עברה תהליך של "חזרה ליהדות", מה שתומך עוד יותר בדחיית בקשתה. השופטת הדגישה כי לפקיד מרשם האוכלוסין אין סמכות להכריע בסוגיות משפטיות וכי הרישום במרשם האוכלוסין נפרד מחוק השבות. קביעתו של "בן דת אחרת", כאמור בחוק השבות, צריכה להתבסס על קריטריונים חילוניים המגשימים את תכלית החוק להשיב נערים לגבולם ולבסס את מדינת ישראל כמדינת העם היהודי. השופטת פירטה מבחנים שונים שהוצעו על ידי שופטים שונים לזיהוי "בן דת אחרת", אשר הובילו כולם למסקנה כי התובע, לאחר שאימץ את הנצרות, אכן היה בן דת אחרת. לבסוף, התייחסה השופטת למקרים קודמים שתמכו בהחלטה והורתה לתובע לשלם לנתבע הוצאות בסך 30,000 ₪. לפיכך נדחתה העתירה.