עפ"ס 58456-09-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות המשפטיים ובחידושים אפשריים, בהתבסס על הנתונים שסופקו בלבד: **ניתוח משפטי של פסק דין בעפ"ס 58456-09-25 (קליין נ' קדמן)** **רקע עובדתי:** המערער (עידו קליין) הגיש תביעת לשון הרע נגד המשיב (אמנון קדמן). לאחר הגשת כתב הגנה, ביקש המערער לתקן את כתב התביעה. בית המשפט השלום הורה על הגשת כתב תביעה מתוקן וכתב הגנה מתוקן במועדים שונים. המערער הגיש בקשה לפסק דין בהיעדר הגנה עקב אי הגשת כתב הגנה מתוקן במועד. המשיב הגיש את כתב ההגנה המתוקן באיחור, ולאחר מכן התקיים דיון קדם משפט. בעקבות אירועים דיוניים שונים, ובפרט החלטת בית המשפט להורות למערער להשיב לבקשת סילוק על הסף (אף שלטענת המערער בקשה זו לא הוגשה פורמלית), הגיש המערער בקשת פסלות שופט. בית המשפט השלום דחה את בקשת הפסלות, ומכאן הערעור שלפני בית המשפט העליון. **עקרונות משפטיים וניתוח:** 1. **עילת פסלות שופט – חשש ממשי למשוא פנים:** * **העיקרון:** סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, קובע כי שופט יפסול עצמו מלדון בתיק אם קיימות נסיבות שיש בהן כדי להעיד על חשש ממשי למשוא פנים. המבחן הוא מבחן אובייקטיבי. * **הפסיקה בענייננו:** הנשיא עמית מדגיש כי פסילת שופט היא צעד חריג, המיועד למקרים קיצוניים. הוא קובע כי אין במקרה זה כל חשש, ולוּ קל, למשוא פנים מצד בית המשפט השלום. * **העדר חשש:** בית המשפט העליון סקר את טענות המערער (התעלמות מטענות, איחור בהגשת כתב הגנה, פגמים בפרוטוקול, התארכות ההליך, דעה קדומה) ודחה אותן אחת לאחת. המסקנה היא שהתנהלות בית המשפט נבעה משיקול דעת שיפוטי בניהול ההליך, ולא ממשוא פנים. 2. **שיהוי בהגשת בקשת פסלות:** * **העיקרון:** תקנה 173(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, מורה כי בקשת פסלות תוגש "מיד לאחר שנודע לבעל הדין על עילת הפסלות ולפני כל טענה אחרת". * **הפסיקה בענייננו:** בית המשפט העליון קבע כי מרבית טענות המערער הועלו בשיהוי ניכר. הבקשה הוגשה ב-22.7.2025, בעוד שההחלטות והאירועים המהווים לכאורה עילה לפסלות התרחשו בחודש מאי 2025. ההסבר של המערער, לפיו נמנע מלהגיש את הבקשה קודם לכן "ככל יכולתו", נדחה. בית המשפט מבהיר כי טענת פסלות אינה "נשק סודי" ויש להגישה מיד עם היוודע העילה. * **חשיבות הכלל:** דחיית הערעור על יסוד השיהוי בלבד מדגישה את החשיבות שבית המשפט מייחס לכלל של הגשת בקשת פסלות ללא דיחוי. השתהות זו עשויה כשלעצמה להוות עילה לדחייה. 3. **הבחנה בין החלטות דיוניות להחלטות המעידות על משוא פנים:** * **העיקרון:** לא כל החלטה שיפוטית שאינה לרוחו של בעל דין מהווה עילה לפסלות. החלטות דיוניות הנוגעות לניהול ההליך, כגון מתן אורכות, דחיית בקשות, או קבלת טענות מסוימות, כשלעצמן אינן מעלות חשש למשוא פנים, אלא אם כן הן מהוות ביטוי לדעה קדומה או לחוסר הגינות בוטה. * **הפסיקה בענייננו:** בית המשפט קבע כי טענות המערער, המתמקדות בניהול ההליך, איחור בהגשת כתב הגנה, בקשת סילוק על הסף, והתארכות ההליך, הן החלטות דיוניות. אלה אינן מקימות חשש ממשי למשוא פנים, גם אם מדובר ברצף של החלטות שאינן נוחות למערער. ההליכים המתאימים להשגות על החלטות דיוניות הם ערעור, ולא בקשת פסלות. 4. **הגשת בקשות ותיקון פרוטוקול:** * **העיקרון:** בתי המשפט מצפים מבעלי דין לנהוג על פי הכללים הדיוניים. כך, טענות לגבי אי-דיוק בפרוטוקול דיון יש להעלות מיד לאחר הדיון באמצעות בקשה לתיקון הפרוטוקול, ולא במסגרת בקשת פסלות. * **הפסיקה בענייננו:** בית המשפט העליון דחה את טענות המערער בנוגע לפרוטוקול קדם המשפט. נקבע כי היה על המערער להגיש בקשה לתיקון הפרוטוקול סמוך למועד הדיון. גם אם הפרוטוקול חסר, אין בכך כדי להעיד על משוא פנים. 5. **התנהלות המערער כגורם לעיכובים:** * **העיקרון:** בית המשפט רשאי לבחון את התנהלות כל הצדדים בהליך, וכן את תרומתם לעיכובים. * **הפסיקה בענייננו:** בית המשפט קבע כי חלק מהעיכובים בהליך נבעו מהתנהלות המערער עצמו, כגון בקשה לתיקון כתב תביעה בשלב מאוחר והגשת כתבי טענות שחרגו מהמסגרת שהותרה. קביעה זו מחזקת את הדחייה של טענת המערער כי ההתארכות נובעת אך ורק ממעשי בית המשפט. 6. **התנהלות לגבי בקשת סילוק על הסף:** * **העיקרון:** מתן זכות תשובה לבקשה אינו מהווה קביעה לגופה של הבקשה. * **הפסיקה בענייננו:** בית המשפט השלום הורה למערער להשיב לבקשת הסילוק. בית המשפט העליון הבהיר כי החלטה זו אינה קובעת כי בקשת הסילוק התקבלה, אלא נועדה לאפשר למערער להגיב. עניין זה נתון לשיקול דעת בית המשפט. **חידושים משפטיים אפשריים:** פסק הדין אינו מחדש הלכה משפטית מהותית, אלא מיישם באופן ברור וחד משמעי עקרונות דיוניים מושרשים בנוגע לבקשות פסלות שופט. הדגש על השיהוי בהגשת בקשת הפסלות, ועל ההבחנה בין החלטות דיוניות לבין חשש ממשי למשוא פנים, מהווה חזרה על עמדות קיימות בפסיקה. ניתן לראות בפסק הדין חיזוק לעמדה המחמירה עם הגשת בקשות פסלות, ובמיוחד כאשר הן מתבססות על טענות דיוניות שניתן היה להעלותן במסגרת ערעור או בקשות מתאימות אחרות. **סיכום:** הערעור נדחה. בית המשפט העליון אימץ את נימוקי בית המשפט השלום, תוך הדגשת השיהוי הניכר בהגשת בקשת הפסלות והעדר עילה מהותית לטענות המערער. נקבע כי ההתנהלות הדיונית של בית המשפט השלום, לרבות החלטותיו השונות, אינה מעוררת חשש ממשי למשוא פנים, וכי הטענות שעלו נוגעות לניהול ההליך וראוי שיידונו במסגרת הליכים דיוניים או ערעוריים מתאימים, ולא במסגרת בקשת פסלות. **הוצאות:** המערער יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 1,500 ש"ח.