עת"מ 14626-02-20

תקציר

בית המשפט הכריע בעתירה שעניינה דחיית בקשתה של אם חד הורית לדיור ציבורי. בקשתה של העותרת, גרושה ואם לארבעה ילדים במשמורתה, נדחתה מספר פעמים משום שלא קיבלה קצבת הבטחת הכנסה מהמוסד לביטוח לאומי במשך תקופה מסוימת, כנדרש בנוהל הרלוונטי. העותרת טענה כי אין לפרש קריטריון זה בקפדנות וכי היה על הוועדות לשקול את בקשותיה כחריגות, נוכח נסיבותיה המיוחדות, לרבות הכנסתה הנמוכה ונכויות ילדיה. לטענתה, ההחלטות פוגעות בזכויותיה החוקתיות לכבוד ולקורת גג. עם זאת, בית המשפט לא מצא פגם מינהלי בהחלטות הוועדות. הוכר כי הדיור הציבורי הוא משאב מוגבל, והוועדות הפעילו את שיקול דעתן תוך התחשבות בנסיבותיו של העותר ובזמינות הדירות. בית המשפט הדגיש כי מיצוי כושר ההשתכרות, לרבות קבלת קצבאות הביטוח הלאומי, הוא עניין להחלטת הוועדות באופן מקצועי, על סמך הראיות שבפניהן. מאחר שהוועדות בחנו את טענות העותר לגופן והפעילו שיקול דעת פרטני, לא ראה בית המשפט עילה להתערב. למרות מצבה הקשה של העותרת, העתירה נדחתה, אם כי ללא הוצאות, נוכח המשך הבחינה בעניינה בעקבות העתירה.