ע"א 9310/06

תקציר

הערעור מתייחס לסכסוך על החזקה בנכס מקרקעין בירושלים בין הגב' לוריס שובש ובעלה, מר עיסא סלאמה, שהם התובעים בבית משפט קמא (המערערת בערעור הנוכחי), לבין הגב' חנה ברטה יכין (המשיב). המערערת טוענת למעמד דייר מוגן בנכס, בין אם מכוח זכויות עצמאיות ובין אם בירושה, ועל כן מבקשת הצהרה המכירה בזכותה להחזיק בנכס. מנגד, טוען המשיב כי למערערת אין זכויות בנכס ומבקש לפנותם. בית משפט קמא פסק לטובת המשיב, הורה על פינוי המערערת ותשלום הוצאות המשיב. המערערת ערערה על החלטה זו בטענה כי מדובר בדיירים מוגנים, אך בית המשפט דחה את הערעור, אישר את החלטת הערכאה הקודמת והורה למערערת לפנות את הנכס בתוך 30 יום. בנוסף, חויבה המערערת לשלם למשיב את שכר טרחת עורך הדין של המשיב, שנקבע על סך של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ, והפיקדון שהפקיד המערער היה אמור להיות מועבר למשיב כתשלום חלקי של אגרות אלה. הסוגיה המרכזית במקרה זה סובבת סביב הקביעה האם המערערת היא דיירת מוגנת, ואם כן, האם קיימת עילה לפינויה, תוך בחינה ספציפית של אי תשלום דמי שכירות. בית המשפט מגיע למסקנה כי המערערת היא דיירת מוגנת, שכן הסכם השכירות נמשך מעבר לתקופה החוזית, והחוק אינו דורש הוכחה נוספת למעמד הדייר המוגן. עם זאת, בית המשפט מוצא כי למשיבה עילת פינוי בשל אי תשלום דמי שכירות על ידי המערערת במשך כ-30 שנה, דבר המהווה פרקטיקה קבועה. בית המשפט דן גם באפשרות להעניק למערערת סעד מן היושר, אך בסופו של דבר מחליט שלא לעשות זאת על יסוד הפגיעה המתמשכת בזכויותיו של המשכיר, השימוש בנכס למטרות עסקיות והתנהגותו הפסולה של המערערת במהלך ההליך.