ע"א 1356/00

תקציר

הערעור הנדון עניינו של בעל הדירה (המערער) של דירת מגורים בירושלים, אשר מערער על החלטת בית המשפט להשכרה בירושלים שהיטיבה עם המשיב, דייר מוגן. המחלוקת נסובה סביב זכותו של השוכר להעביר את זכויות השכירות לשוכרים חדשים תמורת תשלום, שהשוכר קבע על 81 אלף דולר, בעוד המשכיר טען לסכום נמוך יותר שהוסכם עליו בעבר של 55 אלף דולר. בית המשפט לשכירות התיר את ההעברה בתוך 30 יום, מה שגרר את ערעורו של המשכיר משני נימוקים: איחור בהגשת בקשת השוכר להיתר העברה, והסכם פינוי קודם לכאורה שקבע שכר טרחה נמוך יותר. ערכאת הערעור, בראשות השופט מ' גל, דחתה טענות אלה, בקובעה כי כל הסכם כביכול נעדר השלמה פורמאלית וכי השוכר פעל בתום לב תוך התנהלות מטעה של המשכיר בכל הנוגע למועדים פרוצדורליים. עוד הדגיש בית המשפט כי כל הסכם לפינוי דייר מוגן טעון אישור שיפוטי להבטחת עמידה בחוקי הגנת הדייר. לפיכך, ערעורו של המשכיר נדחה, תוך שמירה על דמי ההעברה והמפתח המוצעים על ידי השוכר, תוך אישור עונש מתון למשכיר בהוצאות משפט. החלטת הערעור מדגישה את חשיבותם של הסכמים פורמליים והתנהלות בתום לב בסכסוכי שכירות מסוג זה.