דב"ע מט/138 - 3

תקציר

במקרה הנוגע להשעיה ולשינוי זמני של עובד בעיריית תל אביב-יפו, נתן השופט אליסוף פסק דין מפורט שהתייחס למספר סוגיות בתחום דיני העבודה. בתחילה הושעה העובד בשל חקירה פלילית, אך בהמשך הועבר זמנית לתפקיד אחר בעירייה, פעולה חמורה פחות מהשעיה על הסף, בהתאם לסעיף 47(ו) לחוק שירות המדינה (משמעת) המתיר העברות כאלה כדי למתן את הפגיעה בעובדים. במהלך תקופות ההשעיה וההעברה התעוררו שאלות לגבי זכאותו של העובד לגמול שעות נוספות ולרכיבי שכר. נקבע כי עבודה בשעות נוספות אינה זכות מובטחת וחייבת להיות מאושרת על ידי המעסיק, שלא התחייב חוזית לספק שעות כאמור. בית הדין לא מצא כל ראיה לחובה זו, ומשכך נדחתה התביעה לגמול שעות נוספות. לגבי שכר בזמן השעיה, בדרך כלל, אם עובד זוכה, הוא זכאי לקבל את מלוא שכרו בניכוי כל הכנסה חיצונית, כמפורט בסעיף 53 לחוק. עם זאת, במהלך תקופת ההעברה הזמנית, העובד אינו נחשב מושעה; לכן, הם אינם זכאים לתוספת שכר לשכר הקובע המלא של תפקידם הקודם. הבחנה זו משקפת את כוונת המחוקק לאזן בין היתרונות של המשך התעסוקה לבין פוטנציאל להפחתת ההכנסה. למרות שזוכה, תביעת העובד להפרשי שכר לא הייתה מספקת בשל היעדר חישוב מפורט, מה שהוביל לדחייה. לפיכך נדחה הערעור, אך הוצע כי על העירייה לנהוג בתום לב בבואה להחליט על העסקה בשעות נוספות בגין תפקידים דומים. לסיכום, בעוד העובד הוחזר לתפקידו, תביעות שכר נוספות בגין תקופת המעבר לא עמדו על תילן, דבר המשקף את יחסי הגומלין המורכבים בין הוראות דיני העבודה לבין התחייבויות חוזיות.