תא"מ 18895-03-18

תקציר

בית משפט השלום בירושלים הכריע בתיק בו היו מעורבים שני תובעים, חברת נאמנות חברה לביטוח בע"מ ומרים עיאש, ושני נתבעים, אליהו זפניק ושירביט חברה לביטוח. עניינה של תאונת דרכים שאירעה בשטחי הרשות הפלסטינית, אשר בגינו פיצתה התובעת 1, חברת ביטוח פלסטינית, את התובעת 2. תובעת 1, שאינה מורשית לפעול בישראל, הגישה תביעת תחלוף כנגד הנתבעים, בדרישה להשיב את הפיצויים ששולמו לתובעת 2. שאלת המפתח שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם לחברת ביטוח הפועלת בתחומי הרשות הפלסטינית, ואינה מורשית בישראל, יש זכות להגיש תביעת תחלוף נגד אזרח ישראלי או חברת ביטוח. בית המשפט בחן פסקי דין קודמים, לרבות פסק דין וינה, שקבע כי מבטחים זרים ללא רישיון ישראלי אינם יכולים לתבוע תחלוף בישראל, בין אם האירוע התרחש בתוך המדינה או מחוצה לה. התובעים טענו כי פסק דין וינה ופסקי דין קודמים אחרים חלים רק כאשר האירוע הביטוחי התרחש בתוך ישראל. לטענתם, מאחר שהתאונה במקרה זה אירעה בשטחים הפלסטיניים, על בית המשפט לבחון את זכות התחלוף על פי חוקי הרשות הפלסטינית, המאפשרים תביעה כזו. הנתבעים, לעומת זאת, טענו כי יש להחיל את פסק דין וינה ללא קשר למקום האירוע. לאחר ששקל את הטענות, הגיע בית המשפט למסקנה כי כלל וינה חל רק כאשר האירוע הביטוחי מתרחש בתחומי ישראל. כאשר האירוע מתרחש מחוץ למדינה, יש לבחון את זכות הסוברוגציה על פי הדין החל במקום האירוע. במקרה זה, מאחר שהתאונה אירעה בשטחים הפלסטיניים, על בית המשפט להפנות לחוק הפלסטיני, המכיר בזכות הסוברוגציה למבטחים. יתר על כן, בית המשפט הדגיש כי זכות הסוברוגציה היא זכות מהותית ויש לקבוע אותה על פי דין המקום בו התרחש האירוע. לפיכך, פסק בית המשפט לטובת התובעים, תוך הכרה בזכותם להגיש תביעת תחלוף כנגד הנתבעים. בעקבות זאת חויבו הנתבעים לפצות את התובעים בסכום הנתבע בסך 51,500 ₪, בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪.