ת"א 2563/04

תקציר

התובעים, קרובי משפחה של הנתבעים, התקשרו עמם בעסקה לרכישת מחצית מזכויותיהם בחלקת קרקע ובעסק של תחנת דלק תמורת 200 אלף דולר. זמן קצר לאחר מכן הקימו התובעים חברה לניהול תחנת הדלק ושילמו לנתבעים את הסכום המוסכם. עם זאת, התחנה נקלעה לקשיים כלכליים, שהובילו למינוי כונס נכסים ולפתיחת הליכי מימוש משכנתאות על ידי הבנק. כדי לחסוך את השקעתם, שילמו התובעים לבנק 2,180,000 ₪ כדי להסדיר את חובות הנתבעים ולבטל את המשכנתא. משסירבו הנתבעים לפצות אותם, הגישו התובעים תביעה לשיפוי. הנתבעים טענו כי התשלום לבנק היה חלק מהתמורה בגין העסקה וכי התמורה בפועל הייתה 2,200,000 ₪. בית המשפט העדיף את גרסת התובעים, וקבע כי הסכם המכר שיקף נאמנה את הסכמת הצדדים וכי התובעים שילמו לבנק באופן עצמאי. כמו כן, בית המשפט בחן ודחה כל אחת מתביעות הקיזוז של הנתבעים, וקיבל רק אחת על סך 357,909 ₪, המייצגת את חובם של התובעים לתחנת הדלק. כמו כן נפסקו לתובעים שכר טרחת עורך דין והוצאות. יצוין, כי בית המשפט לא הטיל על הנתבעים ריבית בנקאית מרבית, כפי שביקשו התובעים, בשל היעדר אזכור בכתב התביעה ושיקולים מהותיים. בסך הכל חויבו הנתבעים לשלם לתובעים סך של 1,822,091 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.