ע"א 11201-01-09

תקציר

בדיון המאוחד בארבעה ערעורים, התייחס בית הדין לאופן חישוב תגמולי המעסיק לעובדים שנפגעו בתאונות דרכים, כאשר המעסיק ביקש פיצויים ממבטחי הרכב. בכל מקרה מדובר בעובד שנפגע בתאונת עבודה מוכרת, כאשר המעסיקים, לפי תקנה 22 לתקנות הביטוח הלאומי, מספקים פיצויי פגיעה בעת אי כושר של העובד. מחלוקות התעוררו בשיטות חישוב תשלומים אלה, בעיקר בשאלה האם יש לכלול בונוסים חד פעמיים וכיצד לשקלל את מספר ימי העבודה. ההסדר המקורי בין מבטחים לעובדים נקבע שלא ימנע תביעות של מעסיקים להשבת רכוש. פסק הדין הראשוני של בית המשפט לא סיפק הנחיות מפורשות אלא התווה עקרונות, שנטענו מאוחר יותר במהלך הערעור. שיטת חישוב השכר על בסיס חודש של 25 יום בערכאה נמוכה יותר נקבעה כשגויה. בית הדין לערעורים קבע כי ההשבה צריכה להתבסס על השכר ששולם בפועל, לא כולל בונוסים חד פעמיים, ולהתאים אותה לימי העבודה בפועל בחודש. החישובים מחדש שנבעו מכך הפחיתו את הסכומים החייבים בכל מקרה. בסופו של דבר, הערעורים התקבלו, תוך שינוי פסיקת בית משפט קמא, ולא הוטל שכר טרחת עורך דין בשל הצלחתם החלקית של הערעורים ואופיים המורכב של פסקי הדין המקוריים.