ת"א 23001-04-17

תקציר

המבקשים ביקשו לפסול את השופט היושב בדין בעניינם בשל משוא פנים לכאורה. השופט הואשם בהיעדר משוא פנים משני טעמים: ראשית, בכך שהציע הצעת פשרה לצדדים מבלי לשמוע כל ראיה, ושנית, בכך שהתייצב לצד התובע בכך שסייע להם לאתר שניים מהנתבעים שהיו יורשי המנוח. בית המשפט דחה את הבקשה בקובעו כי הצעות פשרה של בית המשפט אינן מצביעות על הטיה כלשהי כלפי מי מהצדדים, אלא הן חלק רגיל מההליך השיפוטי שמטרתו לחסוך זמן ומשאבים. במקרה זה, השופט הביע חוות דעת רק לאחר שמיעת עדות מומחה, והצעת הפשרה לא הצביעה על ראש סגור. יתר על כן, סיועו של השופט באיתור הנאשמים היה החלטה פרוצדורלית שנועדה לקדם את התיק, ולא היווה נקיטת צד. החלטות כאלה הן דבר שבשגרה ואינן מצדיקות פסילה, צעד חמור שיש לו השלכות על מערכת המשפט ועל אמון הציבור בה. לא היה חשש אובייקטיבי למשוא פנים מצד השופט, ולכן הבקשה נדחתה.