ת"א 2334/75

תקציר

פסק הדין סובב סביב מקרה הפרת חוזה, תוך התמקדות ספציפית בסעיף הפיצוי המוסכם ובחוקיותו. הנתבעת לא שילמה לתובע כפי שנקבע בחוזה, מה שהוביל את האחרון לתבוע פיצויים. החוזה כלל סעיף המזכה את התובע בפיצויים משוערים מראש של 75,000 ל"י במקרה של הפרה. עם זאת, לבית המשפט שיקול דעת להפחית סכום זה אם הוא סבור שהפיצוי גבוה באופן לא פרופורציונלי בהשוואה לנזק הנראה לעין בעת חתימת החוזה. על בית המשפט לבחון את השלכות ההפרה בשני שלבים. ראשית, הוא קובע אם הצדדים התכוונו שהפיצוי הנקוב ישולם בגין ההפרה הספציפית. שנית, היא בוחנת באופן אובייקטיבי האם הסכום פרופורציונלי באופן סביר לנזק הצפוי. מאחר שהנזק כאן הוא רק האיחור בתשלום סכום כסף, זכאי התובע רק לריבית על הסכום המאוחר, שלבית המשפט שיקול דעת להפחית. במקרה זה, בית המשפט מחליט כי הפחתה ל-15,000 ל"י היא ראויה, בצירוף ריבית בשיעור של 22% ממועד ההפרה. פסק דין זה מפרש את סעיף 15(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) ומדגיש כי תניות גורפות בדבר פיצויים נתונות לביקורת שיפוטית. השופטת דנה גם בהשלכות של הפרת התחייבויות כספיות ובפרשנות סעיף הפיצוי בחוזה, ובסופו של דבר מכריעה לטובת סכום פיצוי מופחת לתובע.