רע"א 4196/93

תקציר

בפסק דין זה דן בית המשפט העליון בערעור שבו היו מעורבים שני משיבים, חברות שנרשמו בשנים 1984 ו-1988, בהתאמה, וחברה מבקשת שנרשמה בשנת 1991. המשיבים, הפועלים בייצור ארוחות מוכנות למפעלי תעשייה, עתרו למנוע מהמבקשת, העוסקת באספקת ארוחות למוסדות חינוך, להשתמש בשם "שפע", בטענה כי הדבר פוגע במוניטין הקיים שלהם. במקור, בית המשפט המחוזי נתן צו מניעה זמני נגד המבקשת, האוסר על השימוש ב"שפע" בשמה, אך התיר הכללת מילות הבהרה עד סוף שנת 1993. עם זאת, המבקש ערער וטען כי השם לא גרם לבלבול וכי לא הוכחה הטעיה ממשית, הנתמכת בכך שרשם החברות דחה מוקדם יותר את טענת הדמיון של המשיבים. בית המשפט העליון מצא כי המשיבים הסתירו מרשם עובדות הנוגעות להתנגדות זו, דבר שפגע בהוגנות הבקשה לצו הביניים. בנוסף, הוא ציין את קיומן של כ-80 חברות נוספות המשתמשות ב"שפע" בשמן, והדגיש את השימוש הנפוץ במונח זה. השופטת הגיעה למסקנה כי אין די דמיון בין השמות שבמחלוקת כדי להצדיק את צו המניעה, והצביעה על קהלי היעד השונים של החברות - מרבית לקוחותיה של המבקשת היו במגזר החרדי, מה שמצמצם את החפיפה בשוק. הערעור התקבל, החלטת בית המשפט המחוזי בוטלה והצו לצו המניעה הזמני נמחק. משכך, הורה בית המשפט העליון למשיבים לשלם למבקש שכר טרחת עורך דין, בסך 15,000 ₪, כהכרה לגופו של הערעור.