רע"א 2432/22

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על החלטת קצין פיצויים לדחות תביעה לפיצויי טיפול רפואי לפי חוק הנכות (תגמולים ושיקום). המבקש, שנגרם לו נזק נפשי עקב אירוע במהלך מלחמת לבנון השנייה, תביעתו להכרה כנכה ולפיצויים נדחתה. בית המשפט המחוזי דחה בעבר את ערעורו של המבקש על החלטה זו, והוביל אותו לערער לבית המשפט העליון. עם זאת, בית המשפט העליון דחה גם את בקשת רשות הערעור, ואישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר. הסוגיה המרכזית שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם יש לזכות את המבקש בתשלום רטרואקטיבי של תגמולים בגין איחור בלתי סביר בטיפול בבקשתו להכרה כנכה, שיוחסה לפקיד הפיצויים. בית המשפט קבע כי למרות האהדה למצבו של המבקש, הכלל המחייב בסעיף 18 לחוק הנכות קובע כי הגמלה משולמת רק ממועד התביעה. בית המשפט הדגיש כי המחוקק ערך איזון בין תכליתו החברתית של החוק לבין מגבלות תקציביות, המגבילות את תחולתן הרטרואקטיבית של ההטבות. בית המשפט הדגיש גם את המורכבות הפרטנית של תשלומים רטרואקטיביים, במיוחד עבור תגמול נצרך, שנועד לענות על הצרכים המיידיים של נכים. זאת ועוד, בית המשפט הבהיר כי אין כלל מחייב לפיו החלטות בתביעות נכות צריכות להתקבל בתוך פרק זמן מסוים, תוך ביטול הסתמכותו של המבקש על פסק דין קודם (ע"א 7335/10). לפיכך נדחתה הבקשה, שכן בית המשפט לא מצא שאלות עקרוניות בלתי מוכרעות המצדיקות רשות ערעור. משכך, אישר בית המשפט העליון את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, והדגיש כי תביעת המבקש לפיצויים אינה עומדת בדרישות חוק הנכות.