ת"א 47493-10-11

תקציר

הדייר, סמי, התגורר בדירה עם אחותו רוזה, שהייתה הדייר המוגן המקורי. לאחר מותה של רוזה, המשיכו הנאשמים, נכדה ואשתו, להתגורר בדירה עם סאמי עד יום מותו. התובעת, אחייניתו של סמי ונכדתה של רוזה, בעלת הדירה, תובעת לפנות את הנתבעים. טענתם העיקרית של הנתבעים היא כי סמי היה דייר מוגן מקורי ולאחר מותו הפך הנתבע לדייר מוגן. בית המשפט מוצא כי הנתבעים לא הצליחו להוכיח טענה זו. הנתבעים גם אינם מצליחים להוכיח כי הם דיירים מוגנים בכל מעמד אחר, לרבות דיירים נגזרים, דיירים דחויים, שוכרי משנה או בעלי רישיונות. בית המשפט מקבל את טענת התובעת כי הנתבעים היו בעלי רישיון בלבד ויש להורות להם לפנות את הדירה תוך זמן סביר. הנתבעים חויבו לשלם לתובע פיצויים כספיים שונים לרבות דמי שכירות מוגנים, דמי שימוש הולמים, שכר טרחת עורך דין והחזר שכר טרחה.