בג"צ 6603/12

תקציר

העותר, הטוען לזכויות במספר חלקות קרקע בנתניה, מבקש להיות כפוף להחלטת מועצת מקרקעי ישראל 727, שעניינה פיצויים המשולמים לחוכרים של קרקע חקלאית עם שינוי ייעוד. ההחלטה בוטלה על ידי בית המשפט בשנת 2002 אך הוראות מעבר פורסמו בשנת 2003. העותר חתם על הסכם לרכישת זכויות החכירה בשנת 1987, אך רישום זכויות החכירה על שמו מעולם לא הושלם. בשנת 1998 שלח מינהל מקרקעי ישראל מכתב לעותרת בו ציין כי חוזה החכירה הסתיים עקב שינוי ייעוד ומציע פיצויים בהתאם להחלטות מנהל מקרקעי ישראל. במהלך השנים לא עלה בידי העותר להעביר את הזכויות על שמו, ובקשותיו השונות לרשות מקרקעי ישראל להחיל את הוראות המעבר נדחו. העותר הגיש תביעה לבית המשפט המחוזי בשנת 2011, אשר נדחתה מחוסר סמכות. גם העתירה הנוכחית, שהוגשה לבג"ץ, נדחית. השופטים קובעים כי השיהוי הניכר בהגשת העתירה, הכוללת טענות שהועלו ונדחו לפני שנים, עומד כנגד קבלתה. בנוסף, זכויותיה של העותרת במקרקעין מעולם לא נרשמו, וקיימים עיקולים שהוטלו עליה. השופטים מדגישים כי הוראות המעבר הסתיימו זה מכבר, והעולם הנורמטיבי שבעקבותיהן אינו מאפשר את קבלת העתירה. השופט רובינשטיין מבהיר כי אין בהחלטה כדי לגרוע מזכויותיה של העותרת על פי הסכמי החכירה החקלאיים, אם ישנן. העותר חויב לשלם למשיב שכר טרחה בסך 10,000 ₪.