ת"א 228/06

תקציר

התביעה הוגשה על ידי סונול נגד המועצה, בנוגע ל-11 הוראות תשלום בסך כולל של 4,522,880 ש"ח שהוציאה האחרונה בין מאי 2003 לינואר 2004. סונול טענה כי ההוראות ניתנו לבקשת חברה שלישית שעבדה עם המועצה והיה לה חוב כלפי סונול, ולכן היוו התחייבות מצד המועצה לשלם לסונול את הסכומים האמורים. המועצה טענה כי הוראות אלה אינן מהוות עילת תביעה, ואין הסכמה בין סונול לבין המועצה. לאחר מספר תיקונים בכתב התביעה, מצא סגן הנשיא כי יכולה להתקיים עילת תביעה, והתיק הגיע למשפט. סונול טענה כי הוראות התשלום הן התחייבויות או ערבויות עצמאיות, ואילו המועצה טענה כי הן לא, והיא לא הסכימה לשלם לסונול. בית המשפט בחן את טיבן של הוראות התשלומים, ומצא כי אמנם לא מדובר בשטרי חליפין, אך מדובר בהתחייבויות עצמאיות ובלתי מותנות שהמועצה נטלה על עצמה. המועצה לא הציגה כל ראיה או עדים המכחישים זאת, ולכן בית המשפט פסק לטובת סונול. נקבע כי המועצה אכן חייבת לסונול את הסכומים הנקובים בהוראות, והורתה למועצה לשלם לסונול 4,527,893 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 7.12.05. כמו כן חויבה המועצה לשלם את שכר טרחתה של סונול, שהסתכם ב-100 אלף שקל כולל מע"מ.