סע"ש 52335-03-15

תקציר

התובע, עובד גמלאות של מועצה דתית, תבע את מדינת ישראל ואת המועצה הדתית בתשלומים שונים בקשר עם העסקתו. התובע טען כי הוא זכאי לפדות ימי חופשה וימי מחלה שלא נוצלו, ולקבל תשלומים נוספים בגין שנות שירות העולות על מספר השנים הנדרשות לפנסיה תקציבית. הנתבעים טענו כי התובעת אינה זכאית לתשלומים אלה או כי הסכומים הנתבעים אינם נכונים. בית המשפט קיבל עקרונית את טענות התובעת, וקבע כי הנתבעים לא מילאו את חובותיהם הראייתיות. בית הדין קבע כי התובע זכאי לפדות ימי מחלה שלא נוצלו, שכן הוא לא נעדר מעבודתו במהלך עבודתו ולכן לא חלה עליו חובת דיווח על היעדרויות כאלה. עוד קבע בית המשפט כי התובעת זכאית לפדות ימי חופשה שלא נוצלו, שכן חובתה של המועצה לנהל רישום של ימי חופשה אלה והיא לא עשתה כן. באשר למענק השנים העודפות, קיבל בית המשפט את חישובי התובעת וקבע כי יש לחשב את המענק על ידי הכפלת מספר השנים העודף על פני 35 שנות שירות בשכר המקובל. בית המשפט הפחית את הסכום שתבע התובע לאחר שמצא כי שולמו לו תגמולים ביתר על ידי המדינה ונדרש להשיב את תשלום היתר. המועצה הדתית חויבה לשלם לתובע 82,698 ₪ עבור ימי מחלה שלא נוצלו ו-44,978 ₪ עבור הפרשי מענק שנים עודפות. המדינה חויבה לשלם 20,000 ₪ והמועצה הדתית חויבה בהוצאות בסך 10,000 ₪ לתובע.