ת"א 12500/08

תקציר

התובע, אבי נעים, ראש המועצה המקומית בית אריה עופרים, תבע את הנתבע, נרדי מילר, תושב המקום ומנכ"ל החברה לפיתוח בית אריה לשעבר, בגין שני מזכרים ביקורתיים כלפי התנהלותו של נעים במועצה ובחברה. במזכר הראשון, שכותרתו "מניפסט מס' 1", נטען כי נעים ניהל את ענייני שני הגופים ברשלנות ושלא כדין. היא טענה לניהול פיננסי כושל, כולל אי דיווח מסים והסתרת עובדות מהציבור. המזכר השני, "הודעה מס' 2", התמקד בתוכנית ההבראה של המועצה המקומית וטען כי נעים הגדיל את שכרו תוך פיטורי עובדים וקיצוץ בשכרם. היא האשימה אותו בבזבוז כספי ציבור ובכישלון ביישום יעיל של תוכנית ההבראה. נעים טען כי מדובר בלשון הרע ותבע פיצויים לא ממוניים בסך 100 אלף שקל, לצד התנצלות פומבית וחזרה בו. הנתבע טען כי הפרסומים היו אמיתיים ונעשו בתום לב, ומהווים הגנות לפי חוק איסור לשון הרע. בית המשפט מצא כי שני הפרסומים כללו אמירות מכפישות על נעים. בעוד שלחלק מהטענות היה בסיס עובדתי, לאחרות לא. לגופו של עניין, בית המשפט מצא כי טענות הנתבע בדבר תוספות שכרו של נעים והתנהלותו האישית במהלך תוכנית ההבראה היו שקריות ומכפישות. עם זאת, מרבית הביקורות של הנתבעת, לרבות אלה הנוגעות לנושא מע"מ, ישיבות דירקטוריון ויישום תוכנית ההבראה, היו נכונות ונתמכו בראיות. עוד קבע בית המשפט כי הנתבע פעל בתום לב, שכן מרבית טענותיו התבססו באופן סביר על מסמכים זמינים והועלו בפורומים שונים לפני הפרסומים. למרות ההצלחה החלקית של התביעה, פסק בית המשפט לנעים פיצויים בסך 12,500 שקל בלבד, בהתחשב בעניין הציבורי בנושאים הנדונים ובאמיתות החלקית של הפרסומים. בית המשפט סירב להורות על התנצלות פומבית וחזרה בו, שכן רוב טענותיו של הנאשם היו מוצדקות. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו המשפטיות.