ע"א 765/82

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון נסוב סביב מקרה הפרת חוזה בו רכשו המערערים חנות מהמשיב, קבלן בניין. הבנייה התעכבה בשל מגבלות ועדות התכנון, אך המערערים מכרו את חנותם הקיימת מבלי להודיע למשיב או לשלם את התשלום המגיע להם כפי שנקבע בחוזה. בסופו של דבר ביטל המשיב את החוזה כאשר גילה את המכירה, מה שהוביל את המערערים לבקש אכיפה באמצעות בית המשפט המחוזי, אשר דחה את תביעתם, מה שהוביל לערעור זה. בית המשפט העליון אישר את ההחלטה המקורית, תוך שימת דגש על עקרונות מרכזיים בדיני החוזים. היא הדגישה כי התחייבויות החוזה אינן תלויות זו בזו, ולפיכך חובת הרוכשים לשלם 60,000 לירות ישראליות בעת מכירת חנותם נותרה ללא תנאי וללא תלות באיחור במסירה על ידי הקבלן. פסק הדין חיזק את העובדה שהמערערים לא הודיעו על המכירה ולא הפכו את התשלומים העצמאיים לתשלומים מותנים, ולא הוכיחו כל הסכמה מכללא, ובכך שמרו על התחייבויותיהם ללא שינוי. בית המשפט דחה את טענות המערערים כי השיהוי הממושך שינה את החיובים, והדגיש את חשיבותם של תנאים חוזיים מפורשים ואת הימנעותם של המערערים מלהודיע או לבטל את ההסכם במועד ובשקיפות. בית המשפט קבע כי כל חריגה מהגשמה חייבת להפגין תום לב, דבר שנעדר כאן, שכן המערערים שמרו בחשאי על שתיקה בנוגע להתפתחויות מרכזיות. בסופו של דבר, הערעור נדחה, כאשר בית המשפט ציין את היעדר הנימוקים החוקיים לעמדת המערערים ופסק הוצאות משפט למשיב.