ת"א 46337-06-16

תקציר

התובע הגיש תביעה כנגד הנתבע בגין הפרת חוזה למכירת מקרקעין. לטענת התובעת, הנתבעת הפרה את החוזה בכך שלא שילמה את מלוא מחיר הרכישה. הנאשם טען כי שילם את מלוא הסכום במזומן. השופטת מצאה כי טענות התובע כנגד בא כוח הנתבע, כי הציג מצג שווא לגבי תנאי המכירה, לא היו משכנעות ובדרך כלל לא הוכחו, שכן תנאי החוזה סותרים את טענות התובע. בחוזה צוין כי התובע הוא הבעלים היחיד של הנכס, בעוד שהוא טוען שאמו היא הבעלים של חלק ממנו. עוד מצאה השופטת כי טענות התובעת כי רק חלק מהנכס נמכר סותרות את חוזה המכר, שלא עשה הבחנה כזו. השופט קיבל את טענת הנתבע כי הנכס נמכר תמורת 1.8 מיליון שקל, אשר נתמכה בראיות לרבות רישומי מס, וקבע כי התובע חתם על אישור קבלת סכום זה. בנוסף, השופט השתכנע מראיות הנאשם כי שילם את מחיר הרכישה במזומן. הדבר נתמך על ידי עדי הנתבעת, לרבות שני האנשים שנכחו בעת התשלום, ועל ידי התנהלות הצדדים לאחר המכירה. השופטת ציינה כי התובעת לא הציגה כל ראיה לדרישת תשלום מהנתבע או לניסיון לבטל את החוזה, וכי הנתבעת הגישה הודעת פינוי טרם תביעת התובע. לסיכום, קבעה השופטת כי התובע לא הוכיח את טענתו כי הנתבע הפר את החוזה, וכי טענותיו בדבר קשירת קשר משוללות כל יסוד. לפיכך, הבקשה לביטול החוזה נדחתה. התובע חויב לשלם לנתבע הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪.