עת"א 7015-06-22

תקציר

פסק הדין דן בעתירתו של אסיר, תושב הרשות הפלסטינית, נגד החלטת שירות בתי הסוהר לסרב לבקשתו לחופשה "רגילה". בית המשפט מתייחס תחילה לטענות מקדמיות שהעלו המשיבים, לרבות נאותות הדיון בעתירה לפי פקודת בתי הסוהר. היא דוחה טענות אלה ומדגישה כי העתירה מכוונת נגד החלטה פרטנית של שב"ס ונופלת בגדר הפקודה. בית המשפט דוחה גם את טענות המשיבים כי העתירה היא תיאורטית והוגשה בשיהוי, וקובע כי היא מעוררת מחלוקת קונקרטית והוגשה במועד. לגופו של עניין, בית המשפט מכיר בכך ששב"ס, ככל רשות מינהלית, נהנה משיקול דעת רחב יחסית בניהול מערכת הכליאה. הדו"ח קובע כי הוראות פקודת בתי הסוהר, השוללות באופן מוחלט חופשה "סדירה" מקטגוריות מסוימות של אסירים, לרבות כאלה המתגוררים ברשות הפלסטינית, אינן בלתי חוקיות כשלעצמן. בית המשפט מכיר בכך שלאסירים אלה מאפיינים ייחודיים המצדיקים יחס שונה בכל הנוגע לחופשות. עם זאת, היא מדגישה כי החלטות מינהליות חייבות לעמוד בעקרונות של סבירות, מידתיות ואי אפליה. בית המשפט בוחן את הסדר השב"ס לשלילת חופשה "רגילה" מאסירים תושבי הרשות הפלסטינית במבחני המידתיות ומוצא אותו לוקה בחסר. מסקנת הדו"ח היא כי שלילה מוחלטת של חופשה "רגילה" מקבוצת אסירים זו נכשלת במבחן המשנה השני והשלישי של המידתיות. לגופו של עניין, ההסדר נעדר את האמצעי שפגיעתו פחותה ואינו קובע יחס ראוי בין התועלת שבהגשמת המטרה לבין הפגיעה בזכויות הפרט. בית המשפט מציין כי הסדר גורף ללא חריגים אינו מוצדק, במיוחד כאשר הוא מפלה לרעה קבוצות אסירים אחרות, כגון אסירים זרים וביטחוניים, אשר עשויים לשנות את סיווגם ובכך את סיכויי החופשה שלהם. כתוצאה מכך, בית המשפט מכריז על ההסדר הגורף משנת 2015 בדבר חופשה "רגילה" לאסירים תושבי הרשות הפלסטינית כבטל ומבוטל. היא מחייבת את המשיבים לגבש הסדר מידתי בתוך שישה חודשים ומורה לשב"ס לבחון את בקשת העותר לחופשה "רגילה" לפי החוק שקדם לתיקון משנת 2015. פסק הדין מדגיש כי על שב"ס לשקול את כל ההיבטים הרלוונטיים, לרבות חוות דעת השב"כ, בבואו לבחון את בקשת העותר.