ו"ע 44202-05-16

תקציר

הערעור מתייחס לפרשנותו של סעיף 48א(ה) לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), המאפשר למוכר מקרקעין לבקש כי מס שבח שנצבר לו ייפרס על פני תקופה של עד 4 שנים שקדמה למכירה, לצורך הקלה בתשלומי המס. המערערות, שלוש חברות שמכרו זכויות על חלקת קרקע בנהריה, ביקשו לפרוס את מס השבח שלהן, בקשה שנדחתה על ידי המשיב. הסוגיה העיקרית שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם חברה, שאינה נזכרת במפורש בסעיף הנ"ל, רשאית לבקש פריסה כזו של המס. בית המשפט בחן את תכלית ההוראה, ומצא כי היא נועדה להקל על חבות המס של מוכר על ידי מיתון "אפקט הדחיסה" – העובדה שמס רווחי הון מוטל אך ורק עם מימוש הרווח, דבר העלול לגרום לעיוות במקרים בהם שיעור המס בעת המכירה גבוה מאשר בשנים קודמות בהן נוצר הרווח. בית המשפט קבע כי תכלית ההוראה - לצמצם את השפעת אפקט הדחיסה על חבות המס של המוכר - חלה לא רק על מוכרים יחידים אלא גם על חברות. בית המשפט הדגיש כי אילו התכוון המחוקק להגביל את תחולת ההוראה ליחידים, היה עושה זאת במפורש, מה גם שסעיפים אחרים באותו חוק מבחינים הבחנה ברורה בין מוכרים יחידים למוכרי חברות. לפיכך, קיבל בית המשפט את הערעור, בקובעו כי חברות, בדומה למוכרים יחידים, זכאיות לבקש כי מס שבח שלהן ייפרס לפי סעיף 48א(ה) לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה). המשיב חויב לשלם למערערים הוצאות משפט בסך 10,000 ₪.