בש"פ 4741/16

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור על החלטת רשם ל. בנמלך, אשר דחה את בקשת המערער למתן ארכה להגשת ערעור. המערערת ביקשה ארכה לערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, שקיבל חלקית את ערעורה על החלטת בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין. החלטת בית הדין המשמעתי הרשיעה אותה בעבירות משמעת והטילה עליה 6 חודשי מאסר על תנאי. המערערת טענה כי לא "הודיעו" לה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי עד ליום 14.2.2016, ועל כן יש לספור את המועד האחרון להגשת ערעור ממועד זה. עוד טענה כי החוק הנוכחי אינו קובע מועד אחרון לערעור לבית המשפט העליון, וכי יש להחיל את המועד האחרון של 45 יום לסוגים אחרים של ערעורים. הרשם דחה את הבקשה בקובעו כי המועד האחרון הוא למעשה 30 יום, והמערער לא הוכיח "טעמים מיוחדים" המצדיקים הארכה. החלטת הרשם התקבלה, שכן השופט הסכים שהיא מנומקת ומפורטת כראוי, ואין סיבה להתערב. יתר על כן, השופטת הסכימה כי טענותיה של המערערת בדבר עמימות החוק וסיכויי ערעורה אינן מצדיקות את קבלתה. לפיכך נדחה הערעור, והחלטת הרשם נותרה בעינה.